"תודה לאל שאני אתאיסט"

טוב, אני מניחה שאי אפשר להאשים רק את המחשבות, אחרי הכל זו גם אשמת כוס הקפה ששתיתי לפני כמעט שעתיים.

אבל בכל מקרה, החלטתי לפרוק קצת תסכולים בפוסט הזה.

האמת שלא הייתי כותבת אותו, אם לא הייתי מגיעה למצב שאין אף חברה שאני יכולה לחלוק איתה את המחשבות שלי, בלי שהן בדרך כלשהי יהיו קשורות אליהן. אני מרגישה שאני צריכה מישהו נטרלי, ומה יותר נטרלי מפוסט קטן שלא מסוגל לחלוק על כל מה שאני אומרת?

הבעיה היא רגילה. כל כך רגילה ובנלית, עד שאני מרגישה אפילו קצת מטופשת לכתוב אותה. הבעיה היא הידלקות על שני גברים.

וואו, אני מרגישה כמו כל הילדות בנות ה-12 שכותבות- "אומג, יש מישהו ממש חתיך בשכבה שלי והוא לגמרי חתיך ומדליק אותי, אבל מצד שני יש את החנון הביישן שתמיד היה שם כדי לתמוך בי ולעזור לי בכל מה שהייתי צריכה...במי לבחור?!"

טוב, זה לא כל כך רדוד, אבל לצערי זה גם לא הנושא השנון ביותר בעולם.

אני גם לא כותבת את הפוסט הזה כדי להתלונן- "למה אני רוצה שני בנים בו זמנית?!"

כי לא קשה להבין למה.. וזו גם לא פעם ראשונה. זו כן הפעם הראשונה שזה מפריע לי.

אז זה לא הסטריאוטיפ של החתיך המגניב והחנון שנמצא יותר מדי זמן ב-friend zone, אלא משהו הרבה יותר מעודן מזה.

אחד קצת ביישן, אבל מצחיק בצורה לא יאמנת. בדייט שלי איתו פשוט נקרעתי מצחוק.

השני ידיד שיש איתו פלירטוטים אין סופיים. הוא נפרד לא מזמן מחברה שלו והוא מעצבן אותי עם כמה שהוא מסוגל להיות charming כשהוא רוצה.

הבעיה?

ללא ספק טמונה בידיד. אני בכלל לא אמורה לרצות מישהו כל כך מעצבן כמוהו, אבל זה קצת קשה להילחם בכל תא ותא שבי שנמשך אליו.

אני ממש מרגישה שהגוף שלי יוצא משליטה. אולי אני צריכה להתאמץ קצת יותר לשלוט קצת על ההורמונים שלי...

שניהם ממש מושכים אותי. שניהם ממש מצחיקים אותי וכיף לי איתם.

אבל הידיד, כמו שכבר ציינתי, נפרד לא מזמן מחברה שלו, ואני לא מתכוונת עם מישהו שמחפש ריבאונד. אבל זה גם לא חכם לגמרי להכחיש שיש לי משהו אליו, כי אם אני אדחיק את זה - זה רק ילך ויתעצם.

אז פה אני פורקת את התסכול.

וקצת מתחרטת שאין לי חברה טובה אחת שלא קשורה לאחד האנשים המצויינים לעיל, בגלל שזה משהו שממש מציק לי, ומן הסתם הייתי מעדיפה לדבר עליו ולא רק לכתוב עליו.

אז מה יש לנו?

הראשון - מושך, סטנדפיסט מלידה ובן אדם טוב וחמוד ונאמן...!

השני - מושך, כיפי, נפרד לא מזמן מחברה שלו...

כמובן שאני יוצאת עם הראשון. אין פה שום ספק. ד"א, אם מישהו באמת דבק עד הקטע הזה בפוסט, אני לא מתלבטת בין שניהם. כי אין אפילו תחרות.

אני ללא ספק הייתי הולכת עם הראשון. בלי לחשוב פעמיים.

אבל השני ממשיך להציק לי. ולראות אותו מציק לי עוד יותר.

אני חושבת שהדבר הכי חכם, הוא לקטוע את רצף הפלירטוטים הבלתי נגמרים. אולי זה יעזור לי קצת לרסן את עצמי...

וואו, פעם אחת הייתי רוצה להיות לא עקרבית טיפוסית (למי שלא יודע, בנות ממזל עקרב הן מאוד מיניות ויש להן המון...יצרים. המון. ברמה שאפילו יותר מחלק מהגברים. אולי רק חלק קטן, אבל נכבד.) ופשוט לא להיכנע למשיכה בלבד.

אז מה סיכמתי?

אה, כן. לשלוט על עצמי.

אני יכולה רק להבטיח לנסות. בינתיים אני אמשיך לחשוב על זה, אבל אעצור את הפוסט בשלב הזה.

אולי לא כדאי להגיע לעומק הבעיה, יש ילדים באתר הזה.

לילה טוב.