כל האתאיסטים שאני מכירה הם טיפשים. ולא, אני לא חושבת שכולם כאלה.. אני פשוט חושבת שיש סוג מסוים של אתאיסטים שמכיל את כל האנשים הטיפשים ביותר שקיימים.
את הלא אינטיליגנטים\הבורים\הטיפשים\חסרי המוטיבציה וכאלה שבכללי נידונו לחיות חיים קטנים וחסרי משמעות.
אלו אותם האנשים שינהלו שיחה כזו עם אנשים:
"חה, אלוהים זה טיפשי!"
"למה?"
"כי הוא לא אמיתי!"
"איך אתה יודע? זו האמונה שלי, ככה גדלתי-"
"זה טיפשי!$##^"
"בסדר, אבל אם אני חושב-"
"טיפשעעיייי!!!$%#^"
דבר ראשון, כל אחד יחייה איך שהוא רוצה... אם הוא רוצה להאמין, מי אנחנו שנגיד לא?
אלה גם אותם האנשים שיגידו:
"חגים זה טיפשי!"
"אבל חגים לא רק סובבים את האמונה באלוהים, אלא גם את החוויה החברתית והמשפחתית והמוסרת עתיקת השנים-"
"מטומטם!$%&"
אז בסדר, אני מודעת לכך שעצם העובדה שאני מגדירה את עצמי (ולא בצורה רשמית, אפשר להבין בערך למה כבר מהפוסט עד כה, אבל אני עוד אפרט בהמשך...) אתאיסטית, סותרת את העובדה שאני חוגגת חגים מסוימים.
אבל כמו שאמרתי כבר להרבה אנשים, הסיבה שאני חוגגת היא בגלל המסורת המשפחתית ולא בגלל אלוהים. ואם זה נשמע למישהו טיפשי, זה לא מעניין אותי.
אגב, כשסיפרתי את זה לאתאיסטים שאני מכירה, הם הגיבו ככה:
"מה?!?! את חוגגת את ראש השנה?!?!"
"כן."
"אבל למה?"
"כי כל המשפחה מגיעה אלינו ואנחנו...פשוט חוגגים."
"אבל למה את חוגגת?"
"כי זה אירוע משפחתי."
"אבל למה?"
"..."
היו גם תגובות מאוד לא נחמדות לגבי זה שצמתי ביום כיפור, אבל זה כבר לא רק מקהילת האתאיסטים. זה, אני מודה, מוזר מאוד. אבל שוב, אני צמה בגלל שאני רגילה כבר מגיל 12 לעשות את זה. עבורי זה מסורת וזה חלק ממני.
גם למרות שבעבר לא הגדרתי את עצמי כאתאיסטית, מעולם לא הייתי מאמינה אדוקה באלוהים. גם כילדה קטנה, מעולם לא התייחסתי לקונספט של "כוח עליון". הרעיון פשוט מעולם לא נשמע לי הגיוני.
וכן, כל האתאיסטים שאני מכירה הם.. כושלים. אנשים חסרי השכלה, לא אינטיליגנטים...ובכללי, כבר מזמן לא נערים, אבל לנצח יתנהגו כמו ילדים קטנים, כי הם מסרבים להתקדם בחיים. חלקם גם מסוממים, אבל אני דיי בטוחה שזה כבר לא קשור לאמונה או לחוסר אמונה, אלא לאיש עצמו.
והסיבה שאני שונאת להגדיר את עצמי כאתאיסטית ומעדיפה להיחשב כיהודיה?
אני לא רוצה להיחשב באותה קטגוריה עם אנשים שיש לי רק בוז ורחמים כלפיהם.
אז שוב, אני לא חושבת שכל האתאיסטים הם בורים וטיפשים, אבל הם היחידים שאני מכירה. וזו הסיבה שאני מתביישת בכלל לחשוב על ההגדרה הזו.
עוד סיבה, אני לא פוסלת באופן מוחלט קיום של אל. אני פשוט לא מאמינה בו, אבל אני לא יכולה להיות בטוחה שדווקא אני צודקת ושהוא לא אמיתי.
אם הייתה דרך להוכיח לי שהוא קיים, כנראה שהייתי מאמינה. אני פשוט בן אדם של עובדות.
וכמו שכבר ציינתי מקודם, מעולם לא ייחסתי חשיבות לקונספט של "כוח עליון".
למשל, זו דוגמא לאתאיסטים שאני לא מתחברת אליהם:
היה לי ידיד אתאיסט שאמר- "אני יכול לכתוב סתם ספר עם הרבה שטויות, לקבור אותו ואז עוד 1000 שנה אנשים יסגדו לי."
כן.. כי ככה נוצרה הדת. :|
אתם מבינים למה אני מתכוונת כשאני אומרת- בורות?!
בכל מקרה...
אני סתם עצבנית, אבל לדעתי זה בצדק. בגלל שאני רואה באתאיזם כמשהו הגיוני ובניגוד לדתות מסוימות, לא תוקפני ואגרסיבי. אבל כל מי שעד עכשיו פגשתי שהיה אתאיסט, הוכיח לי בדיוק ההפך.
לא צריך לבוא בגישה של- "אלוהים לא קיים וזהו!! או שתאמין בזה או שאתה טיפש!"
כי אז במה אנחנו יותר טובים מאנשים שמכריחים אנשים אחרים כן להאמין בו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Invisible Pink Unicorn