כשפתחתי את הבלוג הוא לא היה אמור ליגוע בנושאי דת בעיקר. אבל התייחסותה של אחת המגיבות, להסתכלות על חרדים בעיני חילוניים גירתה את חושיי להתייחס לכך יותר. מנקודת מבט אחרת ממה שתקראו בתקשורת.
הכותרת שנתתי למאמרי זה היא מאוד ממחישה את ההתייחסות השונה למאורעות ודברים שקורים בחיים, בין חילוניים לדתיים ואו חרדיים. הברכה המקובלת בתקשורת או יותר מדויק האיחול, לקראת סופו של השבוע. היא: סופ"ש נעים. בציבור הדתי ואולי בעיקר החרדי, האיחול הנורמטיבי החל מיום חמישי בצהריים הוא: שבת שלום. או בהטיה יידישאית: גוט שאבעס-גיט שאבעס.
זו אותה שאבעס שהחילוניים מכירים אותה מהצעקות עם האבנים המתגלגלות על ראשם כשהם נוסעים בבר אילן בשבת. אבל כאן הכוונה היא להכנה ליום של שביתה מעניני העולם הזה או בשפה יותר מובנת עניני החולין הרגילים. לא פון לא פייס ולא נסיעה וכו'. אלא מנוחה כללית ואיסוף מצברים לקראת עוד שבוע סוער או פחות סוער.
אז הנה מינוח קטן שמקפל בתוכו הסתכלות אחרת על כל הימים האלו שבין חמישי לשבת. סופ"ש או גוט שאבעס????
נלך האחד לקראת השני ונבין אלו את אלו אני לא אכפה את הגוט שאבעס עליך החילוני ואתה לא תכפה את הסופ"ש עליי. ורשות הרבים??? היא כמו חדר מדרגות בבנין משותף, צריכה לשרת את כולם וזה אומר אף אחד לא מפריע לאף אחד. כן גם חילוני שנוסע בלב שכונה דתית בשבת, מפריע לדתיים כמו שכן שמעשן בחדר המדרגות!!!
חשבתם על זה פעם? שבת שלום וסופ"ש נעים לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
