אני תוהה לעצמי . כל החיים אני יחשוב על רזון ? על כמה אכלתי , למה אכלתי , כמה לאכול פעם הבאה ?
על העצמות שלא בולטות אצלי ובולטות כלכך יפה אצל אחרות ?
על הבטן הרפויה שלי ? על הירכיים השמנות שלי ? החזה הגדול מידיי שלי ?
למה אני שונאת את מה שיש לי ?
אני מקנאה בחברה הכי טובה שלי .
בחברה שלי ששוקלת 48 . יש לה בעיות עם אימא אבא החבר עם הלימודים והכי הרבה עם עצמה ..
אבל כל זה לא משנה אם היא שוקלת 48 . נכון ?
אני שונאת את עצמי על שהגעתי למצב הזה .
שונאת את עצמי על זה שאני שונאת את עצמי כלכך .
שונאת ולא שונאת ...
יש רגעים שאני אומרת תודה על שאני נמוכה , שיש לי פוטנציאל מדהים להיות כוסית .
רק פוטנציאל אבל .
פוטנציאל לא ממומש . זה המשפט שמגדיר אותי הכי טוב .
כל פוטנציאל שיש לי אני לא מממשת .
מה זה משנה אבל ? כל עוד אני שמנה כלום לא משנה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
