 כינוי:
מין: זכר
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 2/2011
פרק 3-מעכשיו זה רשמי!
פרק 3!!!!!!!! סליחה על העיכוב. והעיצוב? חדש! קרדיט לבלוג הסיפורים http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=624729. הפעם לא היה ספויילר גם בגלל שרק הרגע סיימתי את הסיפור ולא רציתי לעכב. וגם בגלל שאין בקושי מנויים. אז בשבוע הבא תקבלו ספויילר רציני כולל הצצה לספיישל! מוכנים לפרק? יאללה!ידעתי שזה מתישהו יקרה. זה היה ברור. הלכתי לאט לאט לכיוון הסלון וממש לפני שהגעתי עצרתי,חיכיתי למשיל,תפסנו ידיים וביחד עברנו את קו הגיהנום והתיישבנו מסביב לשולחן.
השולחן היה עגול וכל אחד ישב בחלק אחר של העיגול. הייתה דקת שקט והחלטתי שאני זה שישבור את השתיקה ואמרתי "אז... מה רציתם?"
"ילדים שלי.." דבי התחילה לדבר ואני לא יודע אבל הבחנתי בחיוך על פניה.
"זכינו במיליון ₪!" רון צעק. מה? מי? איך? למה? הם לא נפרדים? לא הבנתי!
הסתכלתי על דבי,הסתכלתי על רון ופי היה פעור. עברתי להסתכל במישל ולפי דעתי היא הייתה בטראנס. וואו!
"זוכרים את הגנב ששדד אותנו?" שאלה דבי שכנראה הבינה שאנחנו לא מבינים.
"כן" אני ומישל ענינו פה אחד.
"אז בזכות מישל, שסיפרה לי שהיא חזתה את הפריצה של הגנבים, השוטרים הצליחו לעצור את אחד הגנבים ושמו 'מיכאל קרוני', הוא במאסר שנתיים." אמר רון, השלים את דבי.
"לעומתו, יש עוד גנב, ששניהם תיאמו ביניהם תוכניות, אבל הגנב השני ברח דרך החלון. שמו הוא-" אמרה דבי, וכמו חידון ניסיתי להשלים אותה "מ'!"
"האמת היא שקוראים לו 'מן רוגל' ששמו גם מתחיל ב-מ' אבל אני לא חושבת שזה אותו אדם שאתה מתכוון אליו." אמרה אמא. "ומי זה מ'?"
מה לעשות? האם לספר לה מה שקרה בדרך לבית ספר? או שזה סוד? האם האיש המסתורי על שם האות מ' יגרום לפגיעה אם ידע שסיפרתי למישהו? "זה סתם איזה מישהו שקראתי עליו במאקו, גנב כזה, לא מישהו חשוב." ניסיתי לשקר.
"אוקיי, רק תדעו שבזכותכם אנחנו עשירים. " רון אמר וחייך.
"זה כל מה שרציתם להגיד?" שאלה מישל החכמה.
"כן, אא ועוד דבר." אמר רון.
"מה קרה?" שאלתי.
"אני ואבא" אמרה אמא "נוסעים לסופ"ש! כפי ששמתם לב אנחנו צועקים הרבה אז החלטנו ככה לנוח לשלושה ימים. מסכימים?"
"הסתכלתי על מישל,עשינו תנועות ברורות עם העיניים ובמקהלה ענינו "כן!".
היום עבר מהר ונשכבתי לישון. נשיקת לילה טוב מההורים וממישל ויאללה עצמתי עיניים. פקחתי אותם תוך כמה דקות וניסיתי שוב לסגור אותם. והם שוב נפתחו. אני לא מצליח להרדם. ובשעה 23:57 עצמתי עיניים ונרדמתי.. השעון תקתק.. 23:58 .. הסתובבתי במיטה לתנוחה נוחה ומשכתי את השמיכה עוד למעלה. 23:59. העפתי את השמיכה עם הרגליים ושמתי את הראש על הידיים שלי. 10,9,8,7,6,5,4,3,2,1. 00:00. בשניות קמתי, כולי מתנשם. השיער שלי היה מבולגן ואני? מבולבל. עוד 5 ימים בדיוק הסיוט מתגשם, עוד 5 ימים מגיע סוף השבוע. זה אומר שאני אצטרך להתמודד לבד ולבכות לבד בזמן שזה קורה.
כולי רועד הנחתי את ראשי על הכרית שוב והפעם נרדמתי בשניות קלילות. בבוקר קמתי במהירות, שתיתי שוקו, שמתי את התיק על הגב ורצתי לבית ספר. רצתי,שתיתי תוך כדי. לא הסתכלתי על השעון. נמאס לי מפחדים. רצתי ופניתי בפנייה שליד הבית ספר. עצמתי עיניים ו-בום! התנגשתי באליס.
"אני כל כך מצטער! אליס! סליחה! זאת כל כך אשמתי!" התחננתי אליה.
"דילן!" היא צחקה. "זה בסדר!"
התקרבנו ביחד לבית ספר ודיברנו. הנחנו את התיק ליד המושב שלנו בכיתה ויצאנו החוצה. מצאנו ספסל לשבת עליו והתחלנו להסתכל אחד על השני. חייכנו וצחקנו... התחבקנו וסיפרנו. ואז שאלתי אותה "מה לדעתך זה זוג רשמי?"
"לדעתי, זוג רשמי הוא זוג שהייתה ביניהם נשיקה ראשונה." היא ענתה.
הסתכלתי עליה בחיוך וחשבתי, שכנראה מעכשיו מישל ופול הם זוג רשמי. "זה אומר שאח שלך ואחות שלי הם זוג רשמי?" שאלתי.
"בדיוק!" היא ענתה בחיוך. עכשיו הגיע הזמן לטפל בזוגיות שלי ושל אליס.
חייכתי אליה שוב והתקרבתי אליה. התקרבתי עוד. לנסות לגעת בשפתייה עם שפתיי. ואז נשמע צלצול.
התבאסתי שבגלל הבית ספר הזה לא התנשקתי. הלכנו שנינו לכיסא שלנו והתחלנו לעבוד.
המורה כתבה לנו כמה תרגילים והתחלתי להעתיק.
לחצתי על העיפרון כדי שיכתוב והוא לא כתב, לחצתי על הלחצן כדי שהשפיץ יצא, המשכתי לכתוב. הוא לא כתב. עזבתי את העיפרון ונשענתי אחורה על הכסא במטרה למצוא פיתרון. לפתע, בלי שום אזהרה העיפרון כמו קם והתחיל לרקוד על השולחן. הוא קפץ על המחברת שלי ואני נסוגתי לאחור. הוא כתב משהו בכתב עדין. לא הצלחתי לראות מה הוא כתב. הוא סיים אחרי דקה לכתוב את מה שרצה לכתוב. הזזתי את הכסא שלי קדימה ובדקתי מה הוא כתב. הרמתי גבה והסתכלתי על העיפרון שרק לפני שנייה ריקד על השולחן ועכשיו שוכב לו במיטתו מלאת לכלוכי המחק.
וכמו פלא, יותר מפתיע מהקודם נתלש דף מהמחברת, ככה בלי לגעת ובדף היה כתוב
קח את העט/פנס שלך מהקלמר' (עט שאיתו כותבים ומצידו השני פנס מאיר) 'האר את הדף בו העיפרון כתב מכתב ושם תמצא מכתב נוסף מאת מ' '
הוצאתי את העט מהקלמר שלי והארתי את הדף. ובו היה כתוב בכתב מוסתר מיוחד 'בעוד 5 ימים החלום שלך קורה. אבל עומד לקרות עוד משהו. ההורים שלך ואליס. הם עומדים...... ' לפתע המורה עברה, לקחה לי את המחברת ותלשה לי את הדף. היא כנראה הבינה שאני לא עובד והלכה לזרוק את הנייר לפח. אני חשבתי שהיא עומדת לחזור למקומה אבל לא, היא חזרה למושב שלי, הסתכלה עליי במבט של: היי חבר, רוצה למות במקום הערה?
העיניים שלה גדלו וגדלו עד שיצאו מהמקום. ציפורניי הידיים שלה גדלו והפכו לבלתי רגילות, ואחרי חצי שנייה פתחה את הפה מלא הניבים שלה. קמתי מהכסא בבהלה כי לפתע הופיעה עלייה גלימה מוזרה שעלייה סימן של ליקוי חמה ו... רגע אחד. החלום! על הגלימה של האיש שראיתי בחלום היה כזה סימן בדיוק! זה לא יהיה טוב.
המורה התקרבה אליי, עם פייה לצווארי, ניסיתי להתרחק אבל היא הייתה מהירה יותר ממני. הסתכלתי עלייה שוב ולא היה לי לאן לברוח ומיד..... קמתי , רועד. הסתכלתי מסביב, כל הכיתה הייתה שקטה, המורה במקומה. הדף לא אצלי. כנראה שלראות מורה זקנה הולכת לזרוק דף לפח זה דיי משעמם. אחרי הלימודים חיפשתי את אליס והחלטתי שהגיע הזמן לספר לה את האמת. סיפרתי לה על המשפחה שלי, החזיונות, על מה שחלמתי ומה שראיתי בדף. "אני מבטיח לך שאני יגן עלייך, בכל ליבי!" אמרתי לה בשקט. היא חייכה ונפרדנו בחיבוק אוהב.
רצתי הביתה, פתחתי את הדלת, ורצתי לחדרה של מישל. היא היתה שם, שמחה מתמיד. " את ופול זוג רשמי, ברכותיי!"
הסוף לא כזה מרגש או משהו >< אבל הפרק הבא יהיה יותר בקטע של רומנס XD. אז מנויים, אני מחכה! תגובות? בונות!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
