אשת חיל מי ימצא

אני אוהבת משכחי מציאות. בגלל עבודתי (ובגלל שאני פחדנית) אני אוסרת על עצמי את אלו שאינם חוקיים

ומסתפקת בד"כ באלכוהול. יכולתי כמובן להתמכר להתעמלות אירובית במקום,

אומרים שיש לזה השפעה מצוינת על מצב הרוח, 

אבל בשלב הזה אני אותיר את ההתמכרות לספורט למשבר גיל ה- 40 ואשאר עם הבירה שלי. 

אני לא חושבת שאני מכורה (אני יכולה להפסיק מתי שרק ארצה!)

ולמעשה אני חושבת שבסטנדרטים אירופאים אני שתיינית חובבנית למדי. 

אבל, כידוע, אנחנו לא באירופה, וכאן פחות מקובל לראות נשים שותות בכמויות,

ובטח לא מתוך הנאה (כלומר, מקובל לראות נערות צעירות מאבדות את ההכרה מטקילה זולה,

ופחות לראות נשים מבוגרות יושבות על חצי ליטר בירה אחרי העבודה). 

ואבא שלי תמיד מודאג כשהוא הוא רואה אותי עם הכוס השנייה,

וש' אומר לי לפעמים שאני מזכירה לו את מג ראיין בסרט ההוא, 

ולפעמים אני חושבת מה אני אעשה 9 חודשים, בבוא העת,

ועונה לעצמי שאז לא יהיה אכפת לי כי אני אפסיק סוף סוף לחשוב רק על עצמי. 

ויהיו לי פרופורציות.