 כינוי:
הגיגית בהפרעה בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2011
תוכיח לי
הבלוג שלי נראה כמו בלוג של בן אדם מאוהב.
אולי זה כי אני באמת מאוהבת עכשיו... סתם מן תקופה כזאת.
אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי כשהלכתי אליו הביתה. באמת רציתי לדעת איך נראה
הבית שלו, איך הוא חי, איך נראה החדר שלו. אם הוא מסודר... ולאכזבתי הרבה גיליתי
שהוא אכן מסודר. כל הבית, כולל החדר האינטימי שלו. ומה גם שההורים דתיים...
והם לא מוכנים שחברות שלו ישנו אצלו. אז מה הוא עשה עד עכשיו? גירש אותן באמצע הלילה?!
זה מדאיג אותי. לא נראה לי שהוא מתכוון להכיר אותי להורים שלו, ולא כי הוא לא מכבד אותי,
אלא כי הם לא יודעים איך לקבל את זה וכי הוא לא מוכן לנסות לגרום להם לקבל את זה,
וכי הוא גם עושה רושם שהוא לא ממש שם עליהם. אבל אני כן.
לא איכפת לו מה הם יחשבו על החברות שלו - אבל לי איכפת. כי בסופו של דבר זה מאוד משפיע,
גם בלי שרוצים. אוף אני לא יודעת לעשות רושם טוב על אימהות... ממש לא...
חוץ מזה שהתמזמזנו המון על המיטה שלו ואני והוא היינו בלי חולצות, ושכבתי עליו והיו כל מיני
חיכוכים בכל מיני מקומות (אהמ אהמ) ושנינו היינו חרמנים רצח והוא עשה לי מסז' וליקק לי
את הגב ואת החזה............. ואז שוב שכבתי עליו והתחלנו לזוז ולזוז וזה היה כל כך טווווב...
ואז איבדתי את התחושה. לא, זאת לא הייתה אורגזמה (למרות שאין לי בעיה לקבל אחת גם
כשזה דרך הבגדים) - זה היה פשוט איבוד תחושה. כמו שלבנים פתאום נופל? אז ככה אני.
כנראה כי אני לא רגילה למצבים האלה וזה חדש לי ולא ציפיתי שזה יקרה כל כך מהר והרגשתי
לא בנוח לעשות את זה בחדר שלו כשההורים שלו מחוץ לדלת ואנחנו יודעים שאם הם היו יודעים
על זה - זה היה מאוד מפריע להם... ופתאום הרגשתי מן בחילה מוזרה. לא של רעב ולא של שום
דבר אחר שהכרתי. מן בחילה של חרדה.... אוף לא יודעת להסביר את זה.
כל מה שזה אומר זה - שאני לא מוכנה עדיין לסקס איתו. למרות שאני מאוד רוצה ואין לי שום בעיה
להגיע לאורגזמה כשאני מפנטזת עליו, אבל כשאני איתו בפועל - אני נלחצת.
אנחנו בסה"כ צריכים עוד קצת זמן להכיר יותר (למרות שאנחנו כבר מאוווד מכירים).
אני רוצה להיות בטוחה שהוא מתאהב בי וגאה בי. שהוא לא יבגוד בי כמו שכבר עשו לי.
קודם שיגיד שהוא אוהב אותי, אח"כ שיראה לי את זה עם הגוף שלו. כי מסתבר שהגוף שלי לא
מגיב טוב למעשים, אלא אם הם באים עם המילים הנכונות.
| |
דברים טובים
* נתחיל מהכי פשוט - המחזור הבן זונה הגיע. ואיתו כיווצים בבטן ובגב והרגשה כאילו אני זקנה מנופחת ונכה,
אבל לפחות העצבים והתחושה של "אני-עומדת-לבכות-עוד-שניה" עברו סוף סוף.
* השלמתי את השעות שינה שהיו חסרות לי.
* היום אני רואה אותו :)
* נרשמתי לקורס פסיכומטרי (לא יודעת אם זה טוב או רע אבל נגיד...)
* הצלחתי לעשות תוכנית (המבין יבין) במשך 3 ימים רצוף. (זה שאת היום הרביעי הרסתי זה כבר סיפור אחר).
* טוב די לחפש בכוח.... אלה כל הדברים הטובים שהצלחתי לגרד.
הנה, גם הוא לא יכול לכתוב דברים בבלוג כי הוא יודע שאני קוראת...
ואפילו הקצת שהוא כתב (כשהוא לוקח בחשבון שאני רואה את זה) - רודף אותי.
אנחנו כל כך דומים שזה מפחיד! לפי התגובות שלי לכל מיני דברים שהוא עושה,
אני יכולה לנחש באופן כמעט מדויק איך הוא יגיב לדברים שאני עושה.
אני יכולה לדעת מה הוא חושב, איך הוא מרגיש, מה בא לו עכשיו...
כי אני מכירה את זה מעצמי.
בחיים לא היה לי כזה חיבור עם גבר. אנחנו יודעים אחד על השני את הפרטים הכי אינטימיים.
למשל, אנחנו יודעים הכל על העבר המיני אחד של השניה. לשנינו יש בדיוק את אותה בעייה
של דימוי עצמי נמוך. אותה בעיית ביטחון עצמי.
אבל משום מה הוא נראה קצת רציני מדיי, מעניין אם זה ככה רק כי הוא ביישן ומפחד והוא עוד יפתח עם הזמן,
או שזה מצב כרוני. כאן למשל מתחילה הבעיה בדמיון בינינו - שנינו נוטים להיות עצובים.
קיימת הסכנה שכל אחד מאיתנו יגרור את השני למצב של דיכאון וזה קצת בעייתי.....
המראה החיצוני שלו די איכזב אותי בהתחלה, ממבט ראשון הוא בכלל לא חתיך.
אבל אח"כ דווקא שמים לב שהוא די יפה. וחוץ מזה אם הצלחתי להימשך להוא מהצבא
(שהמראה שלו ממש לא היה הטעם שלי אבל בגלל האופי נדלקתי עליו), אני יכולה גם להימשך אליו.
בעצם אני כבר נמשכת אליו. ומפנטזת עליו... מעניין אם גם הוא עליי. כאן למשל אני יכולה להגיד
שבגלל שאנחנו דומים - סביר להניח שגם הוא מפנטז עליי תוך כדי.
אבל אני נורא מבולבלת. ברגע שנדמה לי שזהו, אני הולכת "להיסגר" (כלומר שיכול להיות שיהיה לי חבר) -
פתאום אני מתחילה להרגיש ש"חבל..." וכמה אנשים אחרים אני מפסידה, והייתי יכולה להיות איתו ואיתו ואיתו...
ואני עדיין נמשכת גם להוא מהצבא וגם להוא השני מהצבא, בלי קשר לשום דבר.
כל הזמן חושבת אם זה נכון לי ופה ושם... אלוהים ישמור! זאת לא חתונה! כולה להיות חברים...
הרי זה מה שרציתי, לא?! חוץ מזה אף אחד מהאנשים האחרים שאני דלוקה עליהם לא מבין אותי כמו
שזה מבין אותי. וקורא אותי, ומתמודד עם אותן בעיות כמו שלי. ואני לא ארגיש רגשי נחיתות ליידו.
אבל עדיין, כל פעם שאני מתחילה להיות עם מישהו, ישר אני מתחילה לחשוב מה אחרים יחשבו, איך ניראה
בציבור, מה חברות שלי יגידו, מה חברים שלו יגידו. מתחילה לחשוב אם אני זאת שמתפשרת? לא, זה מתנשא
לחשוב ככה. אני מתנשאת. אז הוא בעצם זה שהתפשר כי הוא מצא לו מישהי מתנשאת. אני יותר ממנו?
הוא יותר ממני? אוף למה ככה?! למה סתם לשגע אותי?! יופי גם כן מתוסבכת. הנה, טוב שהוא לא קורא
את זה, כי אז הוא היה חושש הרבה יותר ממה שהוא כבר חושש. וזה היה מבריח אותו. ואני הייתי מצטערת.
לא, הוא מקסים. אני רוצה אותו שיהיה חבר שלי, שיכיר את המשפחה, שהמשפחה שלו תכיר אותי,
שנצא לריצות ביחד, שנצא עם חברים משותפים, שנירדם ביחד. שאני אוכל לראות איתו סרטי דיסני
ואז לבכות בלי להבריח אותו. זה מה שטוב - אנחנו מבינים את העצב אחד של השניה. אם אני פתאום אתחיל
לבכות בלי סיבה, אני מאמינה שהוא ייבהל פחות מסתם בחור שהכרתי לא מזמן. כי הוא נוטה כמוני למלנכוליה
והוא מבין את זה. ואני רוצה שנשכב שנינו במיטה, מכורבלים, והוא ילטף לי את השיער, וישים את היד שלו
כזה על הצוואר שלי כמו שהוא יודע לעשות, וילטף אותי בבטן ובגב (ואני לא אקפוץ כי אני אהיה רגילה למגע שלו).
והוא יסתכל לי בעיניים וסתם יבהה בי... וכשהיינו בסרט הוא אמר שיש לי עיניים יפות :) באמת יש לי כאלה אבל
זה תמיד כיף לשמוע - מכל אחד, כל פעם, גם 500 פעם ביום. אבל אני מודה שלשמוע את זה ממנו היה בשבילי
יותר מיוחד :)
ובא לי שהוא יגיד לי שהוא אוהב אותי. אף אחד לא אמר לי את זה אף פעם. גם לא האקס.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
