אז ככה-

פסיכו פסיכו פסיכו(מטרי),

מחסור רציני בשעות שינה, אתמול בלילה ישנתי בקושי 6 שעות, שלשום 5 שעות, ובכל שאר הימים

בשבוע האחרון פחות מזה. לקח לי היום שעתיים להגיע הביתה מהבסיס ואני מתה מעייפות.

אבל לאאא.... מה חייב להיות תקוע לי באמצע החיים? - דייט!

במקום לתרגל עוד תחומים שאני חלשה בהם ולהשתפר (ולסגור את הפער שפתחתי בפסיכו),

אני אשב כמו איזה מטומטמת בסינמה, בחושך, על כיסא נוח ואירדם מול הסרט.

זאת פשוט אכזריות לתקוע אותי עם כזה מחסור של שעות שינה בתוך כיסא נוח עם חושך מסביב,

ולצפות שאני אשכרה לא אירדם.

ולא, לא מתכוונת להתנשק איתו כי מחר יש לי דייט עם מישהו אחר וזה ירגיש לי לא במקום.

גם עם ההוא מהדייט של מחר אני לא מתכוונת להתמזמז כי אני יוצאת עם הזה של היום וזה לא במקום.

(פשוט אמרתי את אותו משפט פעמיים בניסוח אחר- כמו להגיד את אותם הדברים, רק להשתמש במילים שונות).

בקיצור, זה מה שנקרא "צרות של עשירים.. אז סתמי ת'פה" - סתמתי.

וזה למה הגעתי לכתוב על זה פה. כי סתמו לי את הפה (אבל לא את האצבעות והמחשב...)

הדרך הכי טובה להצליח בדייט, היא להשיג עוד דייט.

נאמר ב'סקס והעיר' באיזשהו פרק בערך במילים האלה.

וזה כל כך נכון. זה גורם לי להרים את האף - זה ש"יש" לי שניים, כי זה נותן לי את האופציה לבחור ומכניס

אותי למן נונשלנטיות שמאוד מושכת, וגם שומרת עליי מלקחת דברים קשה מדיי (שזאת הנטייה שלי).

אגב, בשבילי - להרים את האף - אומר פשוט להרים ראש. זה עניין של איזון:

בגלל שאני ממילא תקועה עם האף באדמה כל הזמן, להרים את האף אומר מבחינתי להגיע למצב הנורמאלי - זקופה עם הפנים קדימה.

להבדיל מבן אדם רגיל, שאם היה הולך גם ככה זקוף, ופתאום משהו היה גורם לו להרים את האף,...

עזבו... הסתבכתי.... נראה לי שהעיקרון הועבר ונטחן מספיק.

לא שזה כזה משנה.

זה לא משנה בכלל.

רק מקווה שילך לי טוב.

ופאק, אני חרמנית... בא לי כבר להיות עם אחד מהם בקשר רציני ופשוט לזיין אותו. שנגמור עם השטות הזאת כבר...