פורקן וכל זה |
 כינוי:
הגיגית בהפרעה בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2011
אבל מה באמת?...
ממש נמאס לי מהבנים האלה.
בעצם אם נדייק, אז נמאס לי להיות כל כך מושפעת מהבנים האלה.
למה אני לא יכולה פשוט להיות א-מינית וזהו? הכי קל.
למה אני צריכה לחיות כל יום, דקה, שניה עם התשוקה הזאת שלא מתממשת?!
זה משבש לי את כל התפקוד וזה מטריף.
זה מטריף שאני יושבת בשיעור פסיכומטרי ושכל מה שעובר לי בראש זה
איפה בא לי עכשיו לתפוס את המדריך...
אוף לא משנה איבדתי את הפואנטה.
אני עייפה עם בחילה וצריכה להתקלח ואין לי כוח למרתון הזה.
כלום.
על מי בכלל ניסיתי לעבוד? זה הרי כל כך שקוף שאני מתה לאהבה אמיתית (=הדדית).
הבעיה היא, שמהבלוג שלי נראה כאילו אני לחוצת-זין, ובגלל זה אנשים שנכנסים לפה
נוטים לקפוץ עליי בקלות מחשידה. לוא דווקא בגלל מי שאני, אלא בגלל שיש להם הזדמנות
לקבל קצת. טוב נו זה כבר סתם פראנויות שלי כי אתם לא באמת יודעים איך אני נראית.
מרגיש לי שאני יותר מדי מחפשת מתחת לרמה שלי.
כאילו מוכרת בזול כדי שבטוח יקנו, ולא מסתכנת בלנסות למכור ביוקר, כי אז
לוקח יותר זמן למכור והביטחון העצמי שלי לא יכול להרשות לעצמו את זה.
אז כן, אני כאילו יודעת בדיוק מה אני רוצה, אבל בעצם אין לי מושג.
כי כשכבר יש לי הזדמנויות - אני מפסיקה להרגיש ופתאום בא לי להפסיק הכל וזהו.
ככה סתם.
אמא אמרה שאני "אישה" (הגרשיים הם הוספה שלי) שמתאימה לרופא - שקטה, נחמדה, לא תקטר
על הכסף שהוא יביא (ידוע לנו מה מצב המשכורות של הרופאים היום..), לא תקטר על זה שהוא
כמעט לא בבית (כן, אני מאלה שחייבים המון ספייס בקשר), וכו' וכו'..
למה לא? דווקא מתאים לי רופא. הכל נשמע טוב ויפה רק שבכל הסיפור הטוב והיפה הזה
חסר רופא שירצה אותי.
מה נדבקתי דווקא לרופאים? טוב נו זאת הסחורה הכי מבוקשת בשוק.
בסה"כ בא לי שהמראה שלו יהיה הטעם שלי, שתהיה תשוקה (הדדית!),
שהוא יכבד אותי, שיהיה רגיש וכל החרא הזה שכל הנשים מבקשות לעצמן.
אני מוצאת את עצמי מדמיינת כל מיני תמונות אידיאליות שלנו ביחד..
הוא שוטף כלים ופתאום אני באה אליו מאחורה ותופסת אותו כמו שצריך... במקום שצריך...
או שנינו סתם יושבים בסלון רואים טלוויזיה ופתאום הוא מתקרב אליי ומתחיל לגעת ככה
שאני אבין טוב מאוד את הכוונות שלו.
אפשר להגיד שזאת תערובת של חרמנות עם צורך נפשי-רגשי לקשר, אהבה, נו... כל השמאלץ הזה.
בא לי להקיא מעצמי, זה כל כך קיטש.
אבל אני תמימה וקיטשית בעצמי....
ולפעמים נדמה לי שאני עיוורת.
אבל שוב, כשיש לי את ההזדמנות - פתאום אני לא רוצה.
אני לא יודעת מה אני באמת רוצה.
פשוט בא לי להפסיק לרצות וזהו, באמת.
כי זה ממש מציק, וזה בטח מציק כי זה מתקשר לי לביטחון העצמי שלי...
כאילו, אני לא מחפשת אהבה, אלא יותר מחפשת מישהו שיאשר אותי ויגרום
לי להרגיש בטוחה בעצמי וכאילו כל הבעיות שלי בחיים פתאום יפתרו (מי ישמע איזה
בעיות כבר יש לי בחיים.. טפו טפו (תדמיינו שדפקתי על עץ עכשיו).. אבל בכל זאת).
תהרגו אותי אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי,
או מה אני בכלל מנסה להשיג בכתיבה של הפוסט הזה.
ושוב, מרגיש לי קצת לא נוח לפרסם אותו מכל מיני סיבות אבל לא משנה כבר,
אני לא חייבת שום דבר לאף אחד וככה זה גם ישאר.
תודה
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
