פורקן וכל זה |
 כינוי:
הגיגית בהפרעה בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2011
טלפתיה
אני לא מאמינה, זאת כזאת טלפתיה!
החלטתי לשלוח לבלוגר הודעה לפני יומיים, שלחתי.
אמרתי לו שאני רוצה לשאול אותו שאלה ואם אני יכולה להתקשר,
הוא אמר שהוא לא יכול לדבר אבל שאני אסמס לו. לא רציתי לסמס,
רציתי להגיד לו ולשמוע את הקול שלו כשהוא עונה לי.
שלחתי לו הודעה שהוא מוזמן להתקשר אליי אם ייצא לו.
הוא לא התקשר.
אז שלחתי שוב הודעה היום, SMS ארוך עם השאלה שלי:
"זה מה שרציתי לשאול: מה גרם לך להחליט לחתוך את הקשר? זה לא כי אני רוצה
שנחזור או משהו בסגנון, אלא פשוט רוצה לדעת כדי ללמוד מזה לפעמים הבאות שלי.
תשובה כנה ממך מאוד תעזור לי, גם אם זה משהו בנוסח: 'את מפלצת מכוערת ובלתי
נסבלת!' או 'הייתה לי מישהי אחרת' - מבטיחה לא לכעוס :)"
והוא עדיין לא ענה.
פתאום אני נכנסת לו לבלוג, ורואה שהוא עדכן! לפני שלושה ימים! יום לפני שהחלטתי
(לפחות לנסות) לדבר איתו! איזו טלפתיה.. בטח הוא חושב שקראתי את הפוסט ובגלל זה
החלטתי להתכתב איתו. אם הוא רק ייתן לי צ'אנס להסביר קצת... אם הוא רק יתן לי קצת
לדבר איתו, אני מתגעגעת אליו, לא במובן הרומנטי - אלא במובן הרגשי... מתגעגעת
לשיחות איתו. להבנה שלו. להזדהות...
זה לא שאני לא מתגעגעת לנשיקות וה(כמעט)סקס שלנו, אבל אלה השיחות, בעיקר השיחות.
ואני רואה (מהפוסט שהוא כתב) שזה הורג אותו, לא המרחק ממני - אלא העובדה שהוא
עכשיו לבד. ז"א לא שהוא בלעדיי, אלא שהוא בלי אף אחת. וחבל לי כי בא לי לנחם אותו קצת,
בא לי להגיב לו לפוסט איזו תגובה מעודדת כזאת שתעשה לו חם על הלב... אבל לא.
זאת חדירה למרחב הפרטי שלו. אני לא רוצה... הוא ממש מבואס ואני יודעת שתגובה שלי
לא תשמח אותו, אלא רק תבלבל ותחזיר אותו לחשוב עליי עוד.
מוזר............ אוף אוף אוף
אני רוצה תשובות! אני רוצה לדעת למה אנשים "זרקו" אותי אחד אחרי השני באותה דרך,
עם אותו תירוץ "זה לא זה, לא הרגשתי את מה הייתי אמור להרגיש.."
אני לא קונה את זה! אני רוצה לדעת מה אני עושה לא בסדר! זה חשוב לי כדי להתקדם הלאה,
אתם לא מבינים?! לא רוצה מחמאות ולא רוצה שום דבר, רוצה שתגידו לי מה לא בסדר בי (לדעתכם).
אני מוכנה לעשות הרבה בשביל לקבל את התשובות האלה.
גם אם זה לנדנד לאנשים שלא כל כך מעוניינים בנדנודים שלי. כן.
אגב, התחייבתי לפסיכית (הפסיכולוגית, שם החיבה שלה זה 'פסיכית') שאני אעשה המוון ספורט בשבועיים
הקרובים. אימוני הגנה עצמי, שחייה, קצת הליכה, והכי הכי אני רוצה לרכב שוב על סוסים.
בהצלחה לי!
סה"כ ההרגשה הכללית די טובה.
נראה לי שהאדון הבלוגר בעצמו לא ממש התגבר על הפרידה, ואני מרגישה שאני מצליחה להמשיך.
אהה ועוד מעט אני מתחילה קורס פסיכומטרי! עוד שבועיים! וכמה ימים לפני זה יש לי שתי מכינות,
זה אומר שיש לי הזדמנות חדשה להכיר עוד בנים!!!! :)
שלא לדבר על זה שאני הולכת להתיידד עם החברים של הבנים מהמחלקה שלי וכל זה... ממש ממש נחמד לי.
אני מרגישה שהפז"ם שלי מתחיל לדפוק, ולא רק במובן של הצבא, אלא במובן של היחסים על האנשים מהמחלקה
שלי - אני מרגישה שאני מכירה אותם יחסית טוב ושיש בינינו סוג של התקרבות - שאני כבר יותר פתוחה מפעם.
ויש לי יותר ביטחון.
לא יכולה להסביר אפילו עד כמה הקשר שלי עם הבלוגר תרם לביטחון הזה.
תפוח, חרטת משהו אצלי... משהו טוב ואני רוצה להגיד לך תודה! אם אי פעם תגיע לקרוא פה...
אני אוהבת אותך. בכל המובנים :)
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
