פורקן וכל זה |
 כינוי:
הגיגית בהפרעה בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 2/2011
גם כן אהבה
אוקיי. זה מוזר!!!
אני מוצאת את עצמי רגע אחד שוכבת במיטה עם דמעות כאילו הכל אבוד והכל נורא,
כמו איזה נערה אובדנית על סף התאבדות (תרגעו, זה בהגזמה).
ושניה אחרי זה מקפצת ומפזזת ברחבי הבית כאילו כלום לא קרה.
נראה לי שאני צריכה איזה ניתוח קטן כדי לסדר את כל הדברים בראש (תרתי משמע):
אז... למה חרא?!
- אזכרה של הילד הזה מהשכבה שלי.
- שמובילה לגעגועים לילדות ולמחנכת ולכיתה י-י"ב שהייתה שלמה פעם.
- המטומטם ההוא שזרק אותי = רגשי נחיתות שלי.
- חברה שלי הזמינה אותי אליה הביתה, כיף לי להיות איתה אבל אני מתעבת את המשפחה שלה,
ניסיתי לרמוז לה שאני מתה לצאת להתאוורר (יענו בחוץ) והיא התעקשה אז המצאתי תירוץ והברזתי לה.
דוגרי - אני לא מסוגלת להסביר לה בכנות שזה מה שמפריע לי. לא יכולה! מכאן אני מסיקה (אולי לא בצדק) שאני
חלשה, חסרת עמוד שדרה, חסרת אופי, צבועה וכו' וכו' וכו'...
- האדון הג'ובניק אמר שיתקשר אבל בסוף לא.
- האדון הידיד (הקרבי) דווקא כן יצר קשר אבל לא היה לו אוטו היום והוא רצה שאני אבוא אליו הביתה (אהמ.. לא),
ואז הציע לבוא אליי הביתה (אהמ אהמממ! לאאא!!! זה דיר חזירים...). אז אמרתי שאין לי אוטו וככה הברזתי לו בעדינות -
גם כי לא היה לי חשק לצאת היום בכלל, וגם כי לא בא לי עליו (אבל אני מנסה בכוח לתת לו צ'אנס. אז אם כבר זה בכוח,
לפחות שהוא זה שיסיע אותי...... למה לי להתאמץ? אוי אני כל כך נוראית.... זה לא יפה אבל זה אמיתי...)
- האדון הג'ובניק התקשר ב-6 בערב כדי לצאת עוד שעתיים. מה שאומר שהוא מזלזל בזמן שלי. ברור שאמרתי
לו שיש לי תוכניות אבל מאכזב אותי לדעת שהוא לא רציני כלפיי. כי רציתי אותו.
- כועסת על עצמי שאני מעדיפה את הג'ובניק על הידיד הקרבי רק בגלל המראה החיצוני (הידיד עושה רושם
של בן אדם עם אופי יותר טוב מאשר השני אבל אני עדיין לא בטוחה בעניין הזה....).
- נמאס לי לגור בבית, בא לי עצמאות.
- לא עושה מספיק כדי להרוויח כסף מהצד (דמי כיס של ג'ובניקים זה לא מספיק). מרגישה עצלנית.
- אמא מעצבנת.
- השמנתי וממש לא מתחשק לי להפסיק לזלול.
- לא ביקרתי את סבא המון זמן והוא בטח כועס.
- לא קניתי שעווה לידיים ולא מספרים לציפורניים כדי לעשות גבות.
- יש לי שפם שאין לי חשק להוריד.
- שוב נגמר לי הכסף ואני צריכה למשוך מהחשבון ההולך ומתכלה שלי...
- חדר מבולגן ואין לי חשק לסדר (טוב זה כבר סימפטום, לא הבעיה עצמה.....)
שורה תחתונה - מאוכזבת מעצמי, הערכה עצמית נמוכה (כרגיל, מה חדש בכלל?!), מרגישה שלא הולך לי עם בנים,
וכל החרא הזה..... איך שאני לא אסתכל על זה - מה שלא יקרה - המסקנה שלי תהיה שאני לא מספיק טובה.
נו, זה הכל בראש...
ולמה כל כך טוב?
- האדון הג'ובניק והידיד הקרבי מראים סימני עניין בי בסה"כ, ואני בכלל לא בטוחה שאני רוצה קשר עכשיו,
מה שמעמיד אותי בעמדת כוח (מצד שני, זה מה שגורם לי להרגיש בטוחה בעצמי? איזה מן סוג של ביטחון זה?!)
- למרות שהשמנתי אני עדיין כוסית (ואולי זה מה שרע בכל הסיפור, כי אין לי את הדרייב להפסיק לזלול).
- כוס אמק, סבבה?! לא מצליחה לחשוב על שום דבר טוב אחר!
אני אהיה כנה עם עצמי: אני רוצה את הג'ובניק. אני מעדיפה אותו. הסיבה העיקרית לזה שהייתי מבואסת
הייתה כי הוא לא התקשר, וברגע שהוא התקשר נהייתי שמחה. בין אם אני רוצה ובין אם לא - שוב נקלעתי
למצב השברירי שניסיתי כל כך להימנע ממנו: שוב נדלקתי על מישהו. שוב התקווה, התלותיות הזאת...
אני שבויה של היחס שלו, שבויה של המעשים שלו.. הרגשות שלי תלוים במה שהוט יעשה.
אני לא רוצה את זה ככה עוד פעם! הפעם אני לא מתחייבת לאף אחד מהם לפני שזה יתחייב לי (וגם אז אני אצטרך לשקול את זה).
כן, אני בכוונה אצא עם שניהם ביחד כדי להימנע מהמחויבות הזאת, עד שאחד מהם יחליט לנקוט בצעד הדרסטי.
כמובן שאני אגדיר להם את התנאים מראש, אני לא אנצל אותם. כל אחד מהם ידע שלי כרגע מותר לצאת עם
עוד בנים חוץ ממנו, ולו (להם) מותר לצאת עם עוד בנות חוץ ממני, כי אין שום מחויבות. יוצאים בשביל הכיף.
ובלי סקס!!! לא, לא כי אני שמרנית (אני לא). אני בסה"כ מנסה לא להיפגע. שוב. מחכה ליחס הנכון מהבחור הנכון בשבילי.
קאפיש?!?!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
