פורקן וכל זה |
 כינוי:
הגיגית בהפרעה בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2011
פראיירית
אני סמרטוט. מגיעה הביתה, אין לי כוח להזיז ת'תחת. כואב הראש...
רק רוצה לאכול ולראות טלוויזיה ולהיות קצת במחשב ואז לישון.
כאילו, איפה התאווה לחיים?!?!
כנראה שזה בגלל שאני במשך השבוע הולכת לישון מאוחר, קמה מוקדם,
ישנה בפועל רק 4-5 שעות בלילה, נוסעת שעתיים הלוך ושעתיים חזור (לבסיס ומהבסיס),
(רק הנסיעות האלה לכשעצמן מתישות), ואז מגיעה לסופ"ש הרוגה - בלי שעשיתי כלום.
אני לא מצליחה ללכת לישון יותר מוקדם כי אני לא נרדמת ויש לי דברים לעשות...
ועוד מעט אני כנראה אעשה את הפסיכומטרי המטופש הזה וכל כך לא בא לי...
מצד שני אני לא יכולה לבזבז את כל השירות שלי על כלום, לפחות שיצא מזה משהו...
ואין לי כסף לכלום. ואני לא הולכת לעבוד בהדרכה, ויש לי הרגשה שגם אם אני אעשה
קורס טיפולית - גם אז אני לא אעבוד בזה. כמו שאני מכירה את עצמי...
מרגישה סוג של חוסר אונים. ונמאס לי מאמא. עם כל השינוי שהיא עשתה,
היא עדיין די בלתי נסבלת מבחינתי. לא יכולה לשמוע את הקול שלה ואת הקיטורים שלה,
ואת איך שהיא אוכלת (ועוד לדעת שאני דומה לה בזה)... ואני עולה במשקל.
ויש לי חוות סוסים שני מטר מהבית שאני יכולה ללכת לרכב מתי שאני רוצה בחינם,
ולהתאמן בהדרכה בחינם, ויש לי אוטובוס מהבסיס ישר לקאנטרי - בריכה וחדר כושר.
אז למה אני לא הולכת?! למה אני לא מנצלת את החיים שלי כמו שצריך?!
יש לי כל כך הרבה הזדמנויות ופוטנציאל, ואני חיה ברמת חיים נמוכה - סתם!
אני מרגישה... פראיירית?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
