אני מבינה מה אתם רוצים ממני.
אתם רוצים שאמצא כבר כיוון ואפסיק לאנוס לכם את שארית תאיכם האפורים ביללנות בלתי פוסקת על חיי הארורים שאפילו כיוון אני לא מוצאת בהם.
אתם רוצים שאכתוב בלוג כדיי שפעם אחת לשם שינוי אולי תצליחו לנהל איתי גם דיאלוג ולא רק תצטרכו לספוג באוזניכם את סיפור החיים העצוב עד צחוק שלי.
שגם כשתרצו להעיר הערה, לשתף בחוויה דומה, להביע בפניי סוג של אמפטיה עד הזדהות טוטאלית - אני אתן לכם בכלל להוציא את האות הראשונה מהפה בלי להתפרץ.
אני סובלת מבעיות קשב וריכוז ברמה הגבוהה ביותר, אמרתי לכם! זה לא שאני אגואיסטית!
להישבע על כך בחיי?
אני לא יכולה. אמרתי לכם- אני יותר מדיי מודעת וביקורתית כלפיי עצמי...
אז מה?
לכתוב בלוג אמרתם? לתת מקום, שם וביטוי חופשי ל"כושר ההתבטאות" ו-"כישרון הכתיבה" שלי?
הנה.
עכשיו אפשר לוותר לי על טיפול פסיכולוגי? להוריד לי במינון את הכדורים הפסיכיאטרים?
אני בסדר אמרתי לכם!!
הנה!! אני כותבת בלוג!!
מרוצים???
אחר כך אתם מתפלאים למה אני, המייצג החיצוני האנושי לשיא השלמות וחיי החברה - מעדיפה בכלל לכלוא את עצמי בין 4 קירות. רחוק מכם. מהצחוק המאולץ, מסידור השיער הבלונדיני, עטיית אחד מבגדי המעצבים שלי על גופי ה-"סקסי" אתם קוראים לו, ניצול הקשרים החזקים שלי בחיי הלילה.
עוד לילה איתכם.
לפעמים אין לי סבלנות אפילו לספר לכם *על עצמי*.
הנה. כבר מחסום כתיבה.
עוד לא התחלתי!!
לזה אתם רוצים לגרום לי? עוד כמה רגשי נחיתות? עוד מנה של ביקורת עצמית? למה זה טוב?!
לקחתי שאכטה.
אני יכולה להבין נרקומנים. אני יכולה כמעט לצייר לי בדימיון את הצבעים, הריחות, הקולות שהם שומעים - לתמונה ברורה.
אני מבינה לחלוטין.
אם לא הנהיגה - כנראה שהייתי מעושנת על בסיס קבוע.
למי אני כותבת? איך הדבר הזה עובד בכלל?
מי אמר שמישהו מסתכל על זה בכלל? אני לא עושה את זה בשביל עצמי!!!
רציתם שאחשוף את הכישרון שלי- בפניי מי? מה? למה?!
אני יודעת למה, אתם רוצים נתח כשאהיה כותבת מפורסמת.
אה לא, זה בגלל שאין לי כסף ללכת ללמוד עיתונאות, נכון?
מי אמר שזה מה שאני רוצה בכלל? ואם אני רוצה ללמוד קרימינולוגיה בכלל? ואם בא לי ללמוד את חקר הסם? אולי שוטרת תנועה? לעמוד בצמתים הראשיים, בפרצוף של זונה קשוחה כמו שאני, להעביר נערים מחוסרי רסן, ונדליסטים מעוררי רחמים עם מוח של ציפור - בדיקות ינשוף?
בני זונות. גם לי הם לקחו את הרישיון.
אז מישהו יקרא את זה? וימליץ? יישלח לחבריו? כמה זמן ייקח עד שיהיו פה יותר מקורא וחצי?
יש כאן מישהו בהנהלה שמשתכר מלקרוא פוסט, פוסט של כל מי שאף אחד לא רוצה בעצם להקשיב לו - ומחליטים מה יעלה בדף הראשי? מי יקבל את צל"ש היום? איך קוראים לזה בכלל? "מצטיין היום בחשיפת פרטים וחוויות אישיות שאף אחד לא באמת שם זין עליהם" ?
על מה אני אכתוב? אני כזו אשת אשכולות.
אני יכולה לכתוב על הכל.
מאופנה ועד האבא הבן זונה שלי (סליחה, תורם הזרע) - שדפק לי את החיים.
מה עם ההתמכרויות המתחלפות שלי?
שלב הסקס? האלכוהול? השופינג? אולי תחלופת החברות המהירה שלי?
תבחרו, באמת.
BEEN THERE - DONE THAT
אני שונאת את זה.
אני מאבדת כיוון. לא מזה פחדתם?
אני שומעת חלקיקים שלי עפים ברחבי הדירה.
תתפסו אחד מהם! מהר!
שיהיה לי נושא לכתיבה!!
תבחרו בשבילי!!!
אף אחד לא מחליט בשבילי.
אני לא עושה דברים ממקום של פשרה.
אני בוחרת מה לעשות כי בא לי
אני בוחרת את הסקס שלי, אני זו שמסמנת אותם.
אני בוחרת איפה אלך היום ואם אשכב במיטה עד שאצחין. אתם לא "תוציאו אותי". אני לא כלב.
אני בוחרת מה להגיד. אני לא מרגישה שום כמיהה לטאקט. זו אפילו לא תכונה מוכרת.
אתם לא תכריחו אותי לכתוב בלוג. אני לא כותבת כי לחצו עליי ושטפו לי את המוח ש"יש לי את זה".
תלכו להזדיין,
הנה. כתבתי.
על בסיס קבוע אתם רוצים?!?!?!
תתפוצצו.
זה הספיק לי.
אני לא צריכה טיפול.
תורידו לי את המינון של הכדורים הפסיכיאטריים.
כינוי:
just sick and tired
בבלוג זה
בכל הבלוגים
