אתמול בערב היה אחד מן הערבים הכייפים ביותר שהיו לי. היום מוקדם בבוקר היה אחד הגרועים, כשכרעתי ברך מול האסלה והקאתי את נשמתי...

אני לא טיפוס שיוצא למסיבות בד"כ, אני בקושי מכירה אילו מקומות טובים יש בתל אביב ומה כדאי להזמין לשתות חוץ מוודקה רדבול, אבל כשאני יוצאת אני מגלה כמה אני יכולה לאהוב את זה. את הריקודים. את התשומת לב. את טקס ההתגנדרות הביתי שאני עורכת לפני שאני יוצאת. כל אלו כייפים במידה והם לא הופכים לשגרה.

חמושה בבגדים חדשים ונעלי עקב הורסות יצאתי לכיוון הבית של חברה שלי. מכיוון שהשכונה שבה אני גרה היא חור, התעקשתי שילוו אותי לתחנה. (מישהו אמר פרינססה ולא קיבל? להגנתי אגיד שבאמת מפחיד כאן לפעמים...מאפיה וכו'). הגעתי לבית שלה וגיליתי שהיא אפילו לא התלבשה! ניסיתי לזרז אותה להתלבש, להתאפר ויצאנו רק לקראת שתיים עשרה לתל אביב.

אחרי המתנה קצרה יחסית זכינו לעקוף תור ענק של אנשים ונבלענו פנימה. המקום יפה, באמת מרשים, אבל האנשים... זה לגמרי שוק בשר. כולם מתחילים עם כולם, מפלרטטים, נוגעים, ואם יש מזל זוכים למספר טלפון. הלוואי והייתי יוצאת בתקופה שבה נזרקתי על ידי האקס, זה היה נותן לי אחלה חיזוק לאגו באותה תקופה קשה. הצטלמנו הרבה, רקדנו, רקדתי עם כמה ואפילו הייתי אסרטיבית מספיק לנפנף את כולם בשנייה שהם ניסו לקחת את העיניים לידיים. אחד אפילו ניסה לנשק אותי (איכסססס) ודווקא ממנו לא רציתי לקבל שום נשיקה.

איך שהתיישבנו פעם שנייה ליד הבר, חברה שלי מזהה את אחד החברים הטובים של הדייט שלי. אלוהים ישמור, דווקא לידו הייתי צריכה לשבת, דווקא בקצה הזה של הבר. הוא כמובן ניצל את ההזדמנות כדי לקדם את העניינים שלו ושאל למה לא הזמנתי את הדייט שלי למועדון. אמרתי לו שהדייט שלי בכלל לא מביע התעניינות ולכן לא הזמנתי אותו. התשובה שלו הייתה שאני צריכה הרבה סבלנות כי לבחור אין ניסיון והוא כן רוצה לצאת איתי. הוא אפילו התקשר כדי להזמין אותו לשם אך הוא לא יכל להגיע. מעניין על מה הם דיברו ביניהם כי היום הדייט שוב שלח לי סמס.

אצלו זה הכל אסמסים. זה קצת מטריד.

הוא רצה להפגש היום אבל אני קצת מהססת. בעיקר מכיוון שלא דיברנו שבוע ופתאום הוא נזכר, והכל תמיד בסמסים ולא בשיחות טלפון. אמרתי לו שעדיף לקבוע למחר והוא לא רצה שנקבע בוודאות. זה עוד יותר עצבן אותי. למה אתה לא יכול לקבוע מראש? מקווה שיהיו תוכניות טובות יותר מאשר דייט איתי?

אני שקועה מדיי במחשבות הרסניות ולא פרודוקטיביות. העיקר שהיה כייף אתמול. לילה זורם שכזה. 

היום נמרח לי ללא עשייה. לא עושה כלום למרות שיש לי ייסורי מצפון שקוראים להם שיעורי בית.

בתקווה שמחר אני אצא לדייט שיבהיר כמה דברים לשני הצדדים. אני שונאת סימני שאלה.

ועדיין

חסרה לי

תכונה אחת

בסיסית

סבלנות.