http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741“Be who you are and say what you feel because those who mind don't matter and those who matter don't mind.” Dr. SeussheCopyright 2026 Shipwreck. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/41/77/72/727741/misc/21685038.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12376931<div align="right" dir="rtl">כרגע הדבר היחיד שבאמת גורם לי להתרגשות זה נהיגה. היום נהגתי בפעם הראשונה עם סבא. זו חוויה מרגשת ומפחידה בו זמנית! אני מודעת לעובדה שכעת אני היא היחידה שאחראית למכונית ואני צריכה להיות זהירה ומרוכזת פי שמונים ממה שהייתי בשיעורי נהיגה. אין אף אחד שיציל אותי אם אני אעשה טעות... מצד שני, אני כל כך נהנית מהשליטה שיש לי! אני יכולה לנסוע לאן שבא לי(או לאן שהמלווה שלי ירצה, בינתיים!) פתאום אני מרגישה כל כך טוב למרות שכל האיברים הפנימיים מתהפכים בתוכי מהתרגשות. זה טוב שיש משהו בחיים שלי שגורם לי להתרגש. יש לי חיוך מטופש על הפרצוף כשאומרים לי שאני יכולה "להחנות את המכונית" או "לנסוע עד הפינה". כאילו מי ישמע... אבל נהיגה עושה לי את היום. העניינים עם הדייט המדובר הגיעו לקיצם. הדרך שבה הקשר שלנו הסתיים גרמה לי לפעור את פי. הוא התקשר אליי אינספור פעמים בשעות מאד מאוחרות, בליווי סמסים עם המילה הבודדה "ערה?". בימים האחרונים הוא התחיל לקלוט שמשהו לא בסדר כי אני לא עונה לטלפון ולא חוזרת אליו והיום אמרתי לו שזה לא יילך בינינו. כשהוא שאל למה הסברתי את עניין הסמסים והשיחות, שזה לא מכובד להתקשר לבחורה כל</div>Thu, 17 Mar 2011 22:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shipwreck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12376931http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=727741&blog=12376931http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12361855<div align="right" dir="rtl">יש לי חשק לשמוע שירי נוסטלגיה ישנים ולשכב על המיטה כל היום... איזה מצב רוח כייפי, לחזור לשמוע שירים של פעם, לשמוע את הקסם שלהם, לחזור לזיכרונות היפים... אני מרגישה טוב. אני עדיין לא מעכלת שיש לי רישיון נהיגה. כל כך חיכיתי לזה! התחלתי ללמוד נהיגה בספטמבר. בינואר ניגשתי לטסט ראשון ונכשלתי. הטסט השני שלי היה בפברואר וגם פעם שנייה נכשלתי. בפעם השלישית קיבלתי את הרישיון המצופה! ונהגתי כמו תותחית! פתאום כשנפרדתי מהמורה שלי היום הרגשתי עצובה. ביליתי איתו תקופה ארוכה שנקטעה כל כך בפתאומיות. בוודאי שרציתי לסיים עם השיעורים, אבל המורה שלי הוא בן אדם מדהים! קניתי לו במתנה את "תפילת הדרך". הוא אמר לי בשיעור לפני הטסט שהכל כתוב למעלה. הכל כתוב בכוכבים. אם אני עוברת או לא, זה כבר נקבע מראש. ואולי יש צדק בדבריו והכל כתוב בכוכבים... אתמול הייתי עם חברה במופע סטנדאפ של עדי אשכנזי. בניגוד למצופה היה מצחיק ברמות! כבר הרבה זמן לא צחקתי ככה ואף פעם לא הייתי בהופעת סטנדאפ חייה. היא דיברה בעיקר על יחסים בין גברים לנשים וגרמה לי לחשוב עד כמה אנחנו שונים, הבנים והבנות. זה לא רק עניין תרבותי וחברתי אלא ענ</div>Tue, 08 Mar 2011 22:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shipwreck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12361855http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=727741&blog=12361855http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12357880<div align="right" dir="rtl">עברתי טסט היום!!!! ואתמול היה לי דייט ממש מוצלח איתו שהלך והשתפר עם כל רגע. החיים במגמת עלייה, אין ספק.</div>Sun, 06 Mar 2011 18:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shipwreck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12357880http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=727741&blog=12357880http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12354084<div align="right" dir="rtl">אתמול בערב היה אחד מן הערבים הכייפים ביותר שהיו לי. היום מוקדם בבוקר היה אחד הגרועים, כשכרעתי ברך מול האסלה והקאתי את נשמתי... אני לא טיפוס שיוצא למסיבות בד"כ, אני בקושי מכירה אילו מקומות טובים יש בתל אביב ומה כדאי להזמין לשתות חוץ מוודקה רדבול, אבל כשאני יוצאת אני מגלה כמה אני יכולה לאהוב את זה. את הריקודים. את התשומת לב. את טקס ההתגנדרות הביתי שאני עורכת לפני שאני יוצאת. כל אלו כייפים במידה והם לא הופכים לשגרה. חמושה בבגדים חדשים ונעלי עקב הורסות יצאתי לכיוון הבית של חברה שלי. מכיוון שהשכונה שבה אני גרה היא חור, התעקשתי שילוו אותי לתחנה. (מישהו אמר פרינססה ולא קיבל? להגנתי אגיד שבאמת מפחיד כאן לפעמים...מאפיה וכו'). הגעתי לבית שלה וגיליתי שהיא אפילו לא התלבשה! ניסיתי לזרז אותה להתלבש, להתאפר ויצאנו רק לקראת שתיים עשרה לתל אביב. אחרי המתנה קצרה יחסית זכינו לעקוף תור ענק של אנשים ונבלענו פנימה. המקום יפה, באמת מרשים, אבל האנשים... זה לגמרי שוק בשר. כולם מתחילים עם כולם, מפלרטטים, נוגעים, ואם יש מזל זוכים למספר טלפון. הלוואי והייתי יוצאת בתקופה שבה נזרקתי על ידי האקס, זה היה נותן לי א</div>Fri, 04 Mar 2011 17:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shipwreck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12354084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=727741&blog=12354084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12344728<div align="right" dir="rtl">אתמול יצאנו בפעם השלישית. היו לי מעט חששות לפני היציאה הזו כי בפעם הקודמת השיחה לא ממש זרמה, מה שגרם לי לחשוב, האם יש לזה לאן להתפתח בכלל. הוא נורא צעיר, וזה אלמנט שקצת מפחיד אותי, ולמרות הכל, אני מוכנה לתת הזדמנות. כי זו אני. כי אני מרגישה בפעם הראשונה מזה שנים שזה יכול להצליח. השיחה זרמה מעולה. דיברנו המון. בעצם את רוב הדיבורים אני עשיתי אבל הוא נראה הרבה יותר בעניין הפעם. כאילו לוקח לו זמן לעכל את מה שהולך לקרות בינינו והוא לוקח בייבי סטפס כדי להגיע למקום שבו אני מחכה לו. היה לי נורא קר בידיים, היינו ליד הים, אז הוא לקח על עצמו את המשימה לחמם לי אותם. זאת הייתה מחווה קטנה אבל זה הזיז משהו אצלי. כאילו אדם זר, אדם שאני לא מכירה, יכול להפוך בין רגע למישהו מוכר, למישהו קרוב. צחקתי המון. אין לי מושג מתי צחקתי כל כך הרבה בצחוק קליל שעשה לי טוב על הלב. הוא עדיין לא יודע את זה, ואולי אף פעם לא ידע, שהוא עשה לי טוב. במיוחד אתמול בערב. דיברנו הרבה על שטויות, על גורל, ואמונה, ורוחות רפאים וקצת על אהבה. הוא אף פעם לא היה מאוהב. לדעתו אהבה זה רגש שחווים רק פעם אחת, אהבה עמוקה ונצחית. אין ספק</div>Sun, 27 Feb 2011 00:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shipwreck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12344728http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=727741&blog=12344728http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12319827<div align="right" dir="rtl">אולי אתה אפילו לא בשבילי אבל מרוב שאני עיוורת אני לא רואה. חלק ממני מסרב להפסיק להתרגש וחלק שני גוער בי על כך שאני חושבת עליך. זר בלתי מוכר שלי. אני אפילו לא יודעת מי אתה אז למה אני רוצה אותך קרוב אליי? האם היה בינינו משהו שלא יחזור בקרוב? אבל רוב הסימנים מעידים על כך שאני פשוט קטע חולף אצלך. מן רגע קסום בזמן שלא תהיה לו שום המשכיות. אתה כמו רסיס של זכוכית בלב שלי. יהיה כואב להוציא אותך משם אך אם יהיה צורך... זה מה שאני אעשה. ובקרוב. בינתיים אני נותנת לעצמי להנות מהספק. אולי אני אפילו שוגה באשליות. מה יש לי לעשות איתך, שלא ראית עולם, איתך, שרוצה יותר מכל לטייל ולבלות... מה יש לי לעשות... ואני שוכחת שאני רק כמוך. רק שאת הכייף שלי השארתי במקום אחר. במגירה נעולה שאיני מוצאת לה את המפתח. חייב להיות פתרון לכל המצב הזה. לחכות לשיחה ממך זה פשוט פתטי. פתטי עד כדי כך שאני מוכנה לכבות את הפלאפון שלי רק כדי להפסיק לחשוב על זה. אני מתחרפנת :(</div>Sat, 12 Feb 2011 21:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shipwreck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12319827http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=727741&blog=12319827http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12298934<div align="right" dir="rtl">מחר אני עוברת כמו גדולה דברים טובים מתחילים לקרות לי...</div>Mon, 31 Jan 2011 22:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shipwreck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12298934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=727741&blog=12298934http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12293270<div align="right" dir="rtl">זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו. להשתחרר. אני מרגישה שכל הצרות שאני רק יכולה להעמיס על עצמי, השתכנו בדרך קבע על הגב שלי. בכל יום אני שוקעת כמה ס"מ נמוך יותר מרוב כובד... נכון, אני ממציאה לעצמי בעיות, לחצים, קשיים וחרדות... אבל פשוט בא לי ללחוץ על כפתור ה"עצור", אם היה כפתור כזה בחיים שלי, כדי לראות לאן אני הולכת. כי כרגע זה נראה שאני פשוט צועדת במקום. ללא מטרה, ללא שום שאיפות. ואני כל כך עייפה. אני זקוקה לשחרור. זקוקה לחיבוק. לאהבה. למגע. לכך שמישהו דואג לי בחיבה. אני זקוקה כבר שנים לכל הדברים הללו ואף אחד לא נכנס לנעליים הללו. אף אחד לא מתנדב למלא את החור שהשאירה האהבה הראשונה שלי. דווקא בסופי שבוע שכאלה אני מרגישה נורא לבד. הלוואי ומישהו היה כאן כדי לחבק אותי. לפני שבוע הכרתי את הבחור ההוא במועדון, הפעם הראשונה שמישהו באמת מצא חן בעיניי מאז שנשבר לי הלב. ואפילו איתו שום דבר לא זז. זה מעציב אותי בצורה כמעט יוצאת דופן. הלוואי והיה קורה משהו. ומצד שני, אני מפחדת לתלות את עצמי על הבחור הראשון שמוצא חן בעיניי. האם יש דבר כזה גורל? האם שווה פשוט לשבת ולחכות שמשהו יקרה או שאין טעם לסמוך</div>Fri, 28 Jan 2011 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shipwreck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12293270http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=727741&blog=12293270http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12284703<div align="right" dir="rtl">בשישי נתתי לעצמי להיות מישהי אחרת, מישהי יותר משוחררת, מישהי שהיא לא אני. הלכנו למועדון, והמשפט הזה כבר מסכם את העובדה שזאת לא הייתי אני. כי אני לא הולכת למועדונים, אבל הפעם הלכתי. הייתה הופעה טובה שחיכיתי לה והייתי צריכה לשכנע חברה כמעט בכל דרך אפשרית ללכת איתי. בהתחלה הרגשנו ממש לא קשורות, סתם ישבנו על הבר, שתינו קצת ואחר כך כבר השתחררנו והתחלנו לרקוד. במועדון הנפלא הזה אפילו אין תאים לשים את הדברים, אז רקדנו ליד הדברים שלנו, ליד הקיר... האמת שזה היה בסדר, אם הערב היה ממשיך כך והיינו הולכות הביתה מותשות עם חיוך קטן על הפנים, כל אחת מסתירה את הצרות שלה מהעולם, למרות ששתינו יודעות היטב על הפחדים שיש לנו. חברות הכי טובות, כאלה שמדברות עם העיניים ושופכות את הלב אחת לשנייה. ואז באיזושהי נקודה כמה בחורים ניגשו אלינו ומאותו רגע נתתי לעצמי להיות איזה בחורה בסרט... הלכנו לרקוד איתם, והיה שם מישהו חמוד פלוס. בדרך כלל אני נזהרת מהמין הגברי, במיוחד במקום צפוף ורועש כמו מועדון, אבל דווקא הבחור הזה... הוא הסתכל עליי כמו שרק מישהו אחד הסתכל עליי בעבר וזה היה ממש מוזר. לראות את עצמי בעיניים שלו.</div>Sun, 23 Jan 2011 20:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shipwreck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12284703http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=727741&blog=12284703http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12273076<div align="right" dir="rtl">עם כל המתח ועם כל הדמעות - נכשלתי. על טעות מפגרת וקטנטנה. מזמן לא הרגשתי כל כך מתוסכלת. כדי להצליח בטסט צריך 95 אחוז מזל ו-5 אחוז כשרון... וזה הכל תלוי במצב רוח של הטסטר. מתי כבר יהיה לי רישיון. ממש התעייפתי מזה.</div>Sun, 16 Jan 2011 23:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Shipwreck)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=727741&blogcode=12273076http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=727741&blog=12273076