אתמול יצאנו בפעם השלישית. היו לי מעט חששות לפני היציאה הזו כי בפעם הקודמת השיחה לא ממש זרמה, מה שגרם לי לחשוב, האם יש לזה לאן להתפתח בכלל. הוא נורא צעיר, וזה אלמנט שקצת מפחיד אותי, ולמרות הכל, אני מוכנה לתת הזדמנות. כי זו אני. כי אני מרגישה בפעם הראשונה מזה שנים שזה יכול להצליח.

השיחה זרמה מעולה. דיברנו המון. בעצם את רוב הדיבורים אני עשיתי אבל הוא נראה הרבה יותר בעניין הפעם. כאילו לוקח לו זמן לעכל את מה שהולך לקרות בינינו והוא לוקח בייבי סטפס כדי להגיע למקום שבו אני מחכה לו. היה לי נורא קר בידיים, היינו ליד הים, אז הוא לקח על עצמו את המשימה לחמם לי אותם. זאת הייתה מחווה קטנה אבל זה הזיז משהו אצלי. כאילו אדם זר, אדם שאני לא מכירה, יכול להפוך בין רגע למישהו מוכר, למישהו קרוב.

צחקתי המון. אין לי מושג מתי צחקתי כל כך הרבה בצחוק קליל שעשה לי טוב על הלב. הוא עדיין לא יודע את זה, ואולי אף פעם לא ידע, שהוא עשה לי טוב. במיוחד אתמול בערב.

דיברנו הרבה על שטויות, על גורל, ואמונה, ורוחות רפאים וקצת על אהבה. הוא אף פעם לא היה מאוהב. לדעתו אהבה זה רגש שחווים רק פעם אחת, אהבה עמוקה ונצחית. אין ספק שזוהי ראייה נאיבית... אמרתי לו שלדעתי אהבה גם יכולה להיגמר והוא לא הסכים, לדעתו אף פעם לא מפסיקים לאהוב מישהו באמת. ואולי יש מעט צדק בדבריו. אנחנו שומרים בלב את אותם רסיסים שפגעו בנו ונושאים אותם הלאה, כמו עול, בהמשך הדרך. אהבות חדשות גורמות לנו לשים בצד את הכאב אך אנחנו אף פעם לא נשכח את מה שכאב לנו. וזה דברים שהוא עדיין לא חווה. האם אפשר לגשר בין הפער? האם אני אוכל להיות שוב עם מישהו לא מנוסה, כשהפעם אני דווקא בצד המנוסה? אני לא רוצה ללמד אותו דברים. אני רוצה להניח לו להיות כפי שהוא.

זורם, כייפי, מוכן לעטוף אותי בזרועותיו כדי להגן עליי מפני המים שעולים על הרציף ומאיימים להשפריץ עלינו. אני לא רוצה להיות זו שתגרום לו להשתנות. להיפך, שיישאר כפי שהוא. זה בדיוק מה שמקסים בו. אך מצד שני, גם תמימות תלך ותיעלם בסופו של דבר.

אחר כך החזקנו ידיים כל הערב. זו הייתה הרגשה כל כך מוזרה ועם זאת כל כך נכונה. פתאום חלקים שונים התחברו אצלי בראש. פתאום ראיתי את עצמי איתו... כאילו אנחנו זוג. אף פעם לא חשבתי שלהחזיק ידיים יגרום לי להתקרב כלפי מישהו רגשית. אפילו אם אני לוקחת רק בייבי סטפס. אני מאד זהירה. זה שינה אצלי משהו. במיוחד בשעה האחרונה של הפגישה. הוא גם לא רצה שאני אלך, רצה שאשאר עוד קצת, זה גם חימם לי את הלב.

אחר כך היה בלאגן בחזרה הביתה. ככה זה כשצריך לקחת מונית ואז מונית ספיישל כדי לחזור לחור שאני גרה בו. איזה קבוצה של ערבים לקחה את הכסף שלי ולא רצתה להחזיר לאחר שניסיתי לשלם לנהג מונית. הכל הסתדר אבל זה השאיר לי טעם רע... הנה היה לי דייט מקסים ואני חוזרת הביתה לבד, חסרת אונים מול קבוצה של גברים. זה תמיד הפחיד אותי. נסיעות לבד, במיוחד בלילה.

לפני יומיים הלכתי עם חברה לקרוא בקלפי טארוט. מה שנאמר לי הפתיע אותי... זה פשוט בול מה שאני מרגישה. אי שקט. שאין לי איזון בין עבודה למנוחה. שאני מרגישה לפעמים שלא מגיע לי להיות מאושרת והדבר היחיד שיגרום לי אושר זה למצוא אהבה. והוא אפילו אמר שהכרתי מישהו, מישהו שממש רוצה להיות איתי, אך כדי להיות איתו אני צריכה סבלנות והמון, כי זה קשר שיתפתח ממש לאט. בנוסף, הוא הפריך חשש גדול שהיה לי לגביו. הוא אמר שהקשר הזה לא יהיה דומה לקשר האחרון שהיה לי, בו הלב שלי נשבר. הוא אמר שאת הקשר הקודם, עם האקס, אני צריכה לקחת כשיעור ולקח לעתיד ולהשאיר מאחור, לא לחשוב על מה שהיה. בקיצור... הייתי ממש בהלם ממה שהוא ראה בקלפים שלי. פתאום אני מרגישה שזה לא סתם, כל הטארוט הזה וכל הגילוי עתידות הזה. כנראה שיש בזה משהו, אחרת איך אדם שאני לגמרי לא מכירה יכול לקרוא אותי כך?!

שבוע חדש בפתח ואיתו מלא שיעורים ועבודה... אני כבר מרגישה את העייפות והמתח מצטברים. ודווקא לקראת סופ"ש יש את השיעורים הכי מעיקים. רק שיעבור כבר...