אולי אתה אפילו לא בשבילי אבל מרוב שאני עיוורת אני לא רואה. חלק ממני מסרב להפסיק להתרגש וחלק שני גוער בי על כך שאני חושבת עליך. זר בלתי מוכר שלי. אני אפילו לא יודעת מי אתה אז למה אני רוצה אותך קרוב אליי? האם היה בינינו משהו שלא יחזור בקרוב? אבל רוב הסימנים מעידים על כך שאני פשוט קטע חולף אצלך. מן רגע קסום בזמן שלא תהיה לו שום המשכיות. אתה כמו רסיס של זכוכית בלב שלי. יהיה כואב להוציא אותך משם אך אם יהיה צורך... זה מה שאני אעשה. ובקרוב.

בינתיים אני נותנת לעצמי להנות מהספק. אולי אני אפילו שוגה באשליות. מה יש לי לעשות איתך, שלא ראית עולם, איתך, שרוצה יותר מכל לטייל ולבלות... מה יש לי לעשות... ואני שוכחת שאני רק כמוך. רק שאת הכייף שלי השארתי במקום אחר. במגירה נעולה שאיני מוצאת לה את המפתח.

חייב להיות פתרון לכל המצב הזה.

לחכות לשיחה ממך זה פשוט פתטי. פתטי עד כדי כך שאני מוכנה לכבות את הפלאפון שלי רק כדי להפסיק לחשוב על זה.

אני מתחרפנת :(