בשישי נתתי לעצמי להיות מישהי אחרת, מישהי יותר משוחררת, מישהי שהיא לא אני. הלכנו למועדון, והמשפט הזה כבר מסכם את העובדה שזאת לא הייתי אני. כי אני לא הולכת למועדונים, אבל הפעם הלכתי. הייתה הופעה טובה שחיכיתי לה והייתי צריכה לשכנע חברה כמעט בכל דרך אפשרית ללכת איתי. בהתחלה הרגשנו ממש לא קשורות, סתם ישבנו על הבר, שתינו קצת ואחר כך כבר השתחררנו והתחלנו לרקוד. במועדון הנפלא הזה אפילו אין תאים לשים את הדברים, אז רקדנו ליד הדברים שלנו, ליד הקיר...
האמת שזה היה בסדר, אם הערב היה ממשיך כך והיינו הולכות הביתה מותשות עם חיוך קטן על הפנים, כל אחת מסתירה את הצרות שלה מהעולם, למרות ששתינו יודעות היטב על הפחדים שיש לנו. חברות הכי טובות, כאלה שמדברות עם העיניים ושופכות את הלב אחת לשנייה.
ואז באיזושהי נקודה כמה בחורים ניגשו אלינו ומאותו רגע נתתי לעצמי להיות איזה בחורה בסרט... הלכנו לרקוד איתם, והיה שם מישהו חמוד פלוס. בדרך כלל אני נזהרת מהמין הגברי, במיוחד במקום צפוף ורועש כמו מועדון, אבל דווקא הבחור הזה... הוא הסתכל עליי כמו שרק מישהו אחד הסתכל עליי בעבר וזה היה ממש מוזר. לראות את עצמי בעיניים שלו. פשוט הנחתי לעצמי לרקוד איתו ורקדנו סלואו שבו הוא משך אותי ממש קרוב אליו, כאילו אני מזמן חברה שלו. כבר הרבה זמן לא חיבקו אותי וכל אותו זמן חשבתי שאני באיזה סרט וזרמתי בכל זאת. חברה שלי נהנתה פחות עם השאר והיה לי חבל עליה.
יצאנו מהמוזיקה הרועשת וישבנו בחוץ, מחכים להורים שלי, שהתנדבו בטובם לקחת אותנו הביתה אפילו ב-3 בלילה. אז חיכינו, אנחנו והבחור ועוד איזה חבר ממש שיכור שלו שהציע לי להתחתן איתו.
בפעם הראשונה מזה הרבה זמן הרגשתי משוחררת, צוחקת, לא מתפדחת, זה היה כל כך פשוט. ואפילו לא היה אכפת לי שהבחור חיבק אותי ולא היה לי אכפת לי שום דבר. והאם זה הופך אותי לזולה? אין לי שמץ. פשוט לא חשבתי. ואני חושבת שגם האלכוהול עזר... לא הייתי שיכורה אבל שתיתי מספיק כדי שאני ארגיש קלילה. זאת ההרגשה הכי טובה בעולם. להפסיק לחשוב. לנקות את הראש.
הבחור היה כזה נחמד... עם הרגשה כאילו דברים טובים נועדו לקרות לי הלכתי הביתה.
אתמול דיברנו קצת בפייסבוק, היה בסדר, אבל נראה לי אני אוכלת סרטים! אני כל כך מבוהלת וגם מתרגשת מהפעם הראשונה מזה שנים שהרגשתי מושכת ונמשכת למישהו... אחרי האהבה הראשונה שלי בכלל לא רציתי לראות ולצאת עם אף אחד. ואיכשהו, באותו ערב, חשבתי שכל זה יכול להשתנות. הנה, אני יכולה לצאת עם מישהו ולהנות מזה ולשכוח את כל מה שקרה לי בעבר.
הוא צעיר, ממש ממש צעיר, בגיל שלי, רק מסיים צבא עוד שבועיים. זה גורם לי לחשוש הרבה.
קודם כל, אף אחד עוד לא הבטיח לי שיקרה משהו ודבר שני, אני תמיד דואגת יותר מדי. פשוט כבר היה לי קשר עם בחור בגיל שלי וזה נגמר כי הוא רצה לטייל במחוזות אחרים ובעיקר עם בנות אחרות. ולמה בחור שמסיים צבא ירצה בכלל קשר רציני? אני מאד מפחדת להיפגע, גם ממנו אבל בעיקר מהציפיות שלי.
זאת הפעם הראשונה שהרגשתי משהו. הרגשתי כאילו אני מכירה אותו.
הוא שאל אותי אם לדעתי הוא בן אדם כנה. אז אמרתי שאני לא יודעת, כי אני לא מכירה אותו, אז הוא אמר לי, תסתכלי לי בעיניים ותגידי את מה שאת רואה. וראיתי...
אבל בצ'ט זה כבר נראה אחרת. זה לא אותו דבר. ואולי לכל ההרגשה הרגעית הזאת אין בסיס. אני תמיד נופלת בתחושות שלי, כנראה שאני באמת מתה מפחד להרגיש.
אם הרשימות הללו יישמרו בדרך כלשהי יהיה מצחיק לראות את מה שכתבתי פעם. כי זה מעיד שאני לגמרי לא בוגרת כמו שנדמה לי. רק בת 21 טיפש-עשרה בידיוק כמוהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Shipwreck