יחד עם זאת
אני
ממשיכה לרצות
כמעט ולא שולטת
בגוף שלי
בנשימות
כל הכימיקלים בפנים
מסחררים אותי
הם משגעים אותי
מרגישה שהשדים יודעים הכל
ולא פוחדים לחשוף את האמת
והשקרים כל כך יפים
כשהאורות מסנוורים
והשדים מסממים אותי
עד שאני נרדמת
בתוך כל הפחד
חלומות מוזרים מציפים אותי
אני מתעוררת וכבר לא בטוחה
איפה המציאות כשאני צריכה להתאזן
אני מתרוקנת מהר ומתמלאת לאט
אז כל רגע אחד של שקט
כל רגע של רוגע
מסתלק במהרה
מתגנב החוצה
מבלי שאשים לב
הלילה שוב יורד
הירח שבגד
שוב מתגרה בי
ואין לי כבר כוחות יותר
צונחת אל התעלה או אל המצולות
וזה מרגיש כמו המיטה
כי אני רגילה להיות
כאן למטה
כמעט שכחתי מי אני
ומי תמיד חלמתי להיות
אבל אחרי הכל
אני חייבת להודות לפחות
בעובדה אחת
אני רחוקה מאוד ממי שאני רוצה להיות
אבל למזלי, גם רחוקה ממי שהייתי