<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Catastrophe And The Cure</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987</link><description>just like the ocean, always in love with the moon</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Jens. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Catastrophe And The Cure</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987</link><url></url></image><item><title>מיוסרת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14988507</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;למה את מחזיקה כל כך חזקממה את כבר חוששתמי יכנסיעבור בדלתיחלוף על פנייךואת מהוססתלא ניגשתלא חושבתשזה בטח יהיה הדבר שעליו את חולמתאולי את יהירה מדי לקלוטמהירה מכדי לתפוסאת הכל בשתי ידייםהזדמנויות שטרקת בפניהן את הדלתולמה את בכלל מתפללתאין לך נשמהבקושי לבאת לא יודעת לראות מעברמטשטשת רגשות למטרות הנאה רגעית וחולפתאיך את לא נסחפתאל תוך לב הים הסוער בךיורדת אל המצולותאף אחד לא אמר לך עדייןמה מחכה לך שםואת סומכת על כותרות מפוצצותוחיוכים מוכרים ועלאק אוהביםעל מי את עובדתמה כבר צריך לעשות כדי שתסתכלי וגם תראיאת כל הטוב הזה שכמעט ונשפך עלייךאת לא תטבעי בו כברעשית מספיק נזק כדי שהוא יחפש מישהו אחראולי נעלת את הדלתבכל ההגנות והחומות שרק אפשרכדי שאף אחד לא ינסה להתקרב יותראת נהנית כשהם מרימים ידייםזה מספק אותך כשהם הולכים ממךאת מתענגת על כל טיפה של דם שנוזלת מהםכשאת יודעת שאת גרמת להם להאמיןשאת כל מה שהם שונאים למרות שאת לאאת אלופת העולם בערךבלגרום להם להאמיןשאי אפשר לאהוב אותךאבל את גם טיפשה כיהשארת כאן פתח מאחוראת לא קולטתאבל אני עדיין שםמסתכלת דרכומסתכלת דרכךורואה אותך האמיתיתהמהססתמתה מפחדבוכה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 05 Apr 2019 13:50:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Jens)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14988507</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=726987&amp;blog=14988507</comments></item><item><title>אני אף פעם לא לומדת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14986451</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;סמים קלים
זמנים קשים

לברוח מעולם לא ניראה טוב יותר

כל הדרך אל הקיר

הולכת לאיבוד
חולמת בהקיץ

אני אף פעם לא לומדת

אבל היי , לפחות הכל זמני וגם המשבר הזה יעבור וכלום לא נשאר לנצח

נכון ?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 16 Mar 2019 14:34:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Jens)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14986451</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=726987&amp;blog=14986451</comments></item><item><title>מתמוטטת פנימה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14985693</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מרימה ידיים
נכנעת
מוותרת
הולכת
לא יודעת לאן
אבל חייבת
סופרת צעדים בינתיים
עד שאשכח לאן הגעתי ובטח אפסיק
אבל אני לא יכולה יותר
אני מצטערת
כמה שהבטחתי לעצמי להילחם
נשברתי
באמת נשברתי
אין לי כוחות להילחם על כלום
ושום דבר
ואף אחד
אני לבד לגמרי הפעם
חייבת להבין הכל
חייבת לבנות מחדש
אותי
אני לא יכולה יותר לשקר
לשחק
לא להיות אני
להשתגע מכולם
ובעיקר מעצמי
איפה כל החלומות?
מתי הפסקתי לחיות?
זה לא מפסיק
זה לא מספיק להיות קיימת
השגרה הזאת היא הדבר הכי יציב שיש לי
אני לא מאמינה שאני אומרת את זה
אבל זו האמת
אולי האמת היחידה שנשארה לי בחיים
אני מודה
נשברתי
נכשלתי
הובסתי
אני מודה
קשה לי
אני אבודה ממש
הלב שלי שבור ורחוק מכאן
ומכרתי הכל לשטן
וביקשתי אלף סליחות
ועדיין לא סולחת לעצמי
הגאווה שלי לא אמיתית
האגו שלי מנסה להגן עליי
אני דוחפת את כולם
וכביכול הודפת את החיצים
אבל הם חודרים
וזה כבר לא ממש כואב
זה סתם מדמם
ואני לא אוהבת את כל הבלאגן שזה עושה
אני לא צריכה שום חוט ומחט
זה לא יסגור את הפצעים
זה לא מספיק
אני מרימה ידיים
נכנעתי
נשברתי
אניח&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 09 Mar 2019 18:48:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Jens)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14985693</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=726987&amp;blog=14985693</comments></item><item><title>סחרחורת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14981189</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מה קורה כאן
אני לא מצליחה להבין איך
לאט לאט אני מתהפכת
לוקחת צעדים
החלטות
חרטות שעוד מתחבאות לי בעור
אני אדע הכל בקיץ אולי
אני אדע כמה טעויות אספתי
כדי לבנות את עצמי מהריסות
מכלום ושום דבר
אני חושבת שאני
נופלת מהר
אל תוך התעלה שעוד לא מצאתי
אני מרגישה את החרדה בדם
בכל הגוף
&apos;&apos;הגיע הזמן להתבגר&apos;&apos;
הגיע הזמן לפני כמה שנים כבר
אבל ביטלתי את עצמי
עצרתי את הכל בשביל אחרים
וזו הייתה הטעות הגדולה ביותר
הגיע הזמן שלי
אלה הן ההחלטות שלי
אלה הן הטעויות שלי
אלה הם החיים שלי
רק אני אדע בסוף
כמה זה היה שווה את זה
כמה זה בנה אותי
או כמה זה פירק
ואם יהיה לי קצת מזל
רק קצת מזל
אולי אצליח לכבוש לב שבור
וזוג עיניים הכי יפות שראיתי כבר שנים...

בבקשה שיהיה לי קצת מזל עם הבחורה הזאת.
בבקשה שהמזל יהיה סוף סוף קצת לטובתי.

שהצעד הזה יהיה מקפצה אמיתית,
שהקיץ יביא איתו קצת טוב,
קצת אור לחיים הכבויים שלי.

אני חייבת להעז יותר.
אני חייבת כבר להתבגר.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 31 Jan 2019 19:02:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Jens)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14981189</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=726987&amp;blog=14981189</comments></item><item><title>שירים בעברית</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14979174</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;שירים בעברית
תמיד
מזכירים לי אותך
זה כאילו את שם
מסתכלת עליי
מחייכת לעצמך
מסמנת לי להתקרב אלייך
להיצמד אלייך
שאבוא ואנשק אותך
אצמיד אותך לקיר בעדינות
כמו שאת אוהבת
להתנשק בעמידה
תמיד אמרת לי
מילים שאף אחד לא אומר לי יותר
יש תקופות שאני בורחת
ולא מוכנה לשמוע אפילו שיר אחד
אבל אז
יש תקופות שאני כל כך כנועה לגעגוע
מתגנב מבין ההריסות
מזנק על כל הפיגומים
מפריע לי להיבנות מחדש
מוריד אותי בחזרה למטה
לוקח אותי למצולות
את תמיד נמצאת שם
ואת איתי
וכל כך מוארת
שזה כמעט כואב לי לחשוב את כל זה עלייך
כשמדובר בכלל במישהי אחרת
שאחראית לכל חיוך שאת מציירת בשפתייך
הלוואי שיכולתי להיות במקומה
הלוואי שהיית בוחרת בי
עדיין
זה הכל חלומות
וזה אפילו לא כואב יותר
אני סתם רגילה לתחושות
אבל הכל מתקהה עם הזמן
אני שוכחת כבר לאן
כיוונתי את המצפן השבור הזה
רק בשביל להאמין
להיאחז במשהו קטן
לא רציתי להפסיק לחכות לך
אבל אי אפשר יותר להתבזבז ככה עלייך
את כבר מזמן לא מסתובבת בגנים
סביב הטירה שלי
אין שום סימנים
שמצביעים עלייך
אני חולמת כל הזמן
בלילות ובהקיץ
וחוששת שאתעורר
כל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 12 Jan 2019 21:17:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Jens)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14979174</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=726987&amp;blog=14979174</comments></item><item><title>זהויות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14975349</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זהויות מתחלפות
מתנדנדות ברחובות
גשמים עדינים
מרטיבים סיכויים
לשמוח מחום השמש
מדורות גדולות של אש
נותרו כבויות עכשיו
רק אפר מסביב
הבהובים רחוקים של הקיץ
מה שנשאר והסתלק
באמצא הלילה השקט
חוזר עכשיו כדי לצלק
מפריח בועות של ילדות
קסם שנשחק
שבחרנו לא להאמין בו יותר
בחירות שגויות שאספנו
ערימות גבוהות של כלום
וזה מסתיר לי את הנוף האורבני
של העיר המשוגעת הזאת
שבנייניה הגבוהים
מסתירים את השמיים
נכנעתי לגחמות של עצמי
אין מקום יותר בשבילי
עם האגו השאפתן
הרעב
הוא אומר לי
&apos;&apos;אז אולי נצטמצם&apos;&apos;
ונשאר צמוד מדי אליי
ואני רק חושבת
איך לא הייתי מתלוננת לשנייה
אם הייתי צמודה אלייך
הלקאות שידעתי לקבל בחום
בזמן שדחיתי סיכויים קלושים
למשהו שאין לו שום זהות
בעיניי הם כולם שקרנים
וזה כולל אותי
אך אני מסתבר
הטובה מכולם
אני מוכרת וקונה
לא שאלות שאלות
פותחת את הכיסים והידיים והפה
לבלוע את כל המילים הרעילות
בעיניים מזהה את הקרח
מחלחל לתעל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 08 Dec 2018 15:39:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Jens)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14975349</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=726987&amp;blog=14975349</comments></item><item><title>כל החלומות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14974124</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני מבולבלת
סקרנות מטפסת
אבל אני מוצאת את עצמי
מתקשה כל כך להבדיל
חלקיקים של רגישות
מהר מושמדים
כל ההגנות עולות מיד
לא נותנות לי ליפול לזה
כל הכימיקלים בראש
מתחרים על הלב
שמזמן נמכר בעסקה עם השטן
כל החלל הזה נשאר עומד
בשקט
צופה בקולות ובצללים
איך כולם נעים
ורק אני עוצרת
לא מסוגלת לקחת צעד
מבלי שהפחד ישתלט
כל כך הרבה שדים
כולם רוצים הכל
ואני לא רוצה שום דבר
או ככה זה נדמה
מתקרבת קצת לקצה
ומיד נבהלת
חוזרת על עקבותיי
כל אותה הדרך
אל תוך הקונכייה
שם איש לא ימצא אותי
כי אף אחד לא יחפש
לא מדובר ברחמים עצמיים
זו עובדה שלמדתי לקבל
אני משלימה עם זה לאט
לאט מאוד
אבל זה יקרה בסופו של דבר
זה לא אומר שלא התעייפתי
אבל זה מחלחל
אני מעדיפה אותי יותר
קוראת לזה
&apos;&apos;ניקוי רעלים&apos;&apos;
כך הם הפכו מאנשים לרעלים
בלי למצמץ
האמת דוקרת
ובהתחלה זה לא נעים
אחר כך ממכר
כבר צריך להיזהר
אני מעלה את הכמויות
הצריכה מפתחת רעב
ואין לי שובע
הראות מיטשטשת
כאבים רדומים וקהים
שכחתי המון
חסרים לי חלקים
לפעמים אני נזכרת
איך שהייתי
וזה תמיד מרגיש
שזו בכלל לא אני
אני לא מכירה או&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 26 Nov 2018 21:15:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Jens)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14974124</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=726987&amp;blog=14974124</comments></item><item><title>הסבל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14973242</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כבר כמה חודשים אני שמה לב
לקמט המעצבן הזה במצח
שמגיע כשאני מזעיפה פנים
זה ככה רוב הזמן
חלק מההבעה שלי
וזה אפילו קצת כואב לפעמים
לכווץ ככה את המצח
לא שאני עושה את זה בכוונה
אני מותשת מכולם
ומנסה ממש להגיע אליי
ולא תמיד זה מצליח
לאחרונה
אני מתחילה להפנים כמה דברים
לעבד עובדות
תובנות נולדות
אבל עדיין נדחות על הסף
משהו בי מאוד מגונן
אפילו מפני האמת
אפילו מפני עצמי
זה משגע אותי
איך תמיד שיגעון מכרכר סביבי
אני לא ביקשתי
בטח לא הזמנתי אותו
להצטרף אליי כאן
בשקט המדומה הזה
מחכים לשטן שיבוא
להציע משהו חדש
לא נשאר לי מה למכור לו בכלל
אבל תמיד תהיה לו הצעה מספיק מפתה
לגרום לי למכור לו את מה שאין
אני אמשיך להתעורר כל בוקר
בדיוק באותה צורה
אותה שגרה
תבוא לפורר אותי
להוציא ממני את מה שנשאר
כי אין כאן שום דבר אמיתי
הכל משחק
אני מתבלבלת הרבה
לא מבדילה בין אני האמיתית לאני המזוייפת
מסיכות ותחפושות
הצליחו להתיש אותי
נגמר הכאב
הגיע הסבל&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 18 Nov 2018 21:01:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Jens)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14973242</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=726987&amp;blog=14973242</comments></item><item><title>שדים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14970164</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יחד עם זאת
אני
ממשיכה לרצות
כמעט ולא שולטת
בגוף שלי
בנשימות
כל הכימיקלים בפנים
מסחררים אותי
הם משגעים אותי
מרגישה שהשדים יודעים הכל
ולא פוחדים לחשוף את האמת
והשקרים כל כך יפים
כשהאורות מסנוורים
והשדים מסממים אותי
עד שאני נרדמת
בתוך כל הפחד
חלומות מוזרים מציפים אותי
אני מתעוררת וכבר לא בטוחה
איפה המציאות כשאני צריכה להתאזן
אני מתרוקנת מהר ומתמלאת לאט
אז כל רגע אחד של שקט
כל רגע של רוגע
מסתלק במהרה
מתגנב החוצה
מבלי שאשים לב
הלילה שוב יורד
הירח שבגד
שוב מתגרה בי
ואין לי כבר כוחות יותר
צונחת אל התעלה או אל המצולות
וזה מרגיש כמו המיטה
כי אני רגילה להיות
כאן למטה
כמעט שכחתי מי אני
ומי תמיד חלמתי להיות
אבל אחרי הכל
אני חייבת להודות לפחות
בעובדה אחת
אני רחוקה מאוד ממי שאני רוצה להיות
אבל למזלי, גם רחוקה ממי שהייתי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 20 Oct 2018 18:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Jens)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14970164</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=726987&amp;blog=14970164</comments></item><item><title>אני יודעת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14969335</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;



















הפעם לא תהיה תגובה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 13 Oct 2018 11:03:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Jens)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=726987&amp;blogcode=14969335</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=726987&amp;blog=14969335</comments></item></channel></rss>