איתך באו כל הדמעות של העולם
אל חלוני
מחופשות לגשם
שיטפונות מציפים את חדרי לבי
כל כך הרבה זיכרונות
טבעתי
דלתות עץ נעולות
ואין שום צרור מפתחות
בשום מקום לא מצאתי
צרור נחמות
שיפתחו את השערים
שיתנו לאור להיכנס
שירים אותי
האדמה לא מקבלת
את ההריסות שלי
לא שוב
לא עכשיו
היא כועסת
ואני נשארתי שם
לעמוד ולבהות
לא מפוייסת
מפולגת
בין הראש לבין הלב
פערים גדולים
תעלות שאספו מחשבות
כלאו ניסיונות
שירדו למצולות
ונשארו בקרקעית
שלא הגעתי אליה
אבל אני בדרך
אפילו שחסר לי אוויר
אפילו שכל זה מזכיר
את הילדה השבורה
הלא מפותחת
זו שפוחדת להגיד שהיא מוצלחת
רק לפעמים
לחייך זה בגדר המלצה
ולשמוח זו מילה גסה
אני לא מבדילה בין העבר להווה
ואיפה מכניסים את העתיד
הנוסחה הזו
צריך למצוא מישהו שישכתב
שיסביר לי אולי
למה מושכים לי בחוטים חזק מדי
אני עוד ילדה בפנים
מבטיחה שעוד לא סיימתי לגדול
להתבגר
להתגבר על הפחדים מאתמול
להתמודד עם הקצוות החדים
של כל המילים שזרקתי לפח
מקומטות בתוך נייר
והכל נמרח
מתערבב
דיו ודמעה
געגוע
כאב
כעסים ומלחמות
שלא יכולתי להמשיך
אז התחלתי לוותר
לוותר על כולם
ואז על עצמי
ואין מי שינצח אותי
זו חייבת להיות אני
ואיתך באו כל הדמעות של העולם
אבל כשהלכת
נשארתי אני
וכל הדמעות בעולם עכשיו
הן שלי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Jens
