הייתי בשלוש מסיבות ביממה האחרונה. שתיתי שלוש פעמים ביממה האחרונה. בשתיים מהמסיבות האלו הייתי בדיכאון מוחלט.
אני מוקפת באנשים שבוודאות מחבבים אותי, אם לא אוהבים אותי. ואני אוהבת אותם, אהבה תמימה כזאת, של אנשים שהקיפו אותי במשך שנים וצחקנו יחד והיינו יחד וראינו יחד, כמעט כל הזמן. ואת חלקם אני מגדירה כחברים שלי. ורבים מאלו, אני רוצה שיהיו אליי קרובים, כחברים טובים באמת. כאלה שמדברים איתם על שטויות ועל דברים שמחים ועל דיכאון. והכל פרוס לפני ואף אחד לא גורם לי להרגיש לא רצויה.
היחידה שגורמת לי להרגיש לא רצויה זו אני. משהו בי מתריס כלפיי את התחושה שאני לא באמת חלק מכלום. למה לא הייתי קרובה יותר? למה אני מרגישה לבד עכשיו, כשאני יושבת עם אנשים שאני אוהבת? שאני לא מכירה אותם כמו שהייתי רוצה להכיר. עצוב לי להפרד, אפילו עד ל"אירוע" הבא. לא רוצה בכלל.

והנה אני יורדת עכשיו לאכול גלידה עם ידיד טוב. עדיין שיכורה.

באמת שאין לי מושג אני רוצה מעצמי. נדמה כאילו יש לי הכל, תמיד.