אני לא מבין איך זה קורה שהלב יכול לאבד את מנוחתו בכל כך הרבה קלות, אני כאדם פשוט מחפש ומחפש להתאהב ולא מצליח אך ברקע נשמעות צרחות בשם סער וכשסוגר אני את עייני יש לי רק חוטים אשר משלימים צמיד...אותו בחור רגיל שבא ועזר לפני כל כך הרבה זמן להיפטר מכאב נראה עכשיו כמו המקור לכאב חדש. התחיל בינינו סיפור שנגמר ברגע אחד וקיבלתי עוד צ'אנס, רק עוד אחד שלפי דעתי הולך ונמוג לו...
אני יושב ומחכה ליום הולדתי לנשיקה שהובטחה ואני באמת לא יודע אם היא תקרה כי אני לא יודע אם הוא רוצה, עדין רוצה אולי הוא כבר מזמן איבד ענין בילד קטן ומאוהב שלא יכול לתרום בכלום ילד שמאחר אחריו בכמה שנים טובות ילד פשוט חסר טעם...
אני כותב ורע לי על הלב כי אני יודע שזה לא יקרה כי כל יום יש חבר חדש כי כל יום יש משהו שהוא לא אני ואני יודע שבעוד פחות מחודש כשאני אהיה גדול בשנה, מספיק גדול כדי לקבל את הנשיקה הגורלית שלי יהיה עוד משהו שהוא לא אני והנשיקה תהיה משהו מיותר וקשה לשימור כשהמרחק הוא ירושלים - לוד...
אני אוהב וזה כואב אך למרות זאת אני ממשיך ואני מקווה ואני כבר לא יודע למה...
אם אתה שומע, כן את סער, הסערה שמבעירה בי אש תדע שאני אוהב אותך ושאם יש לך רגש כלשהו אלי אני אהיה מאושר לבדוק מה יהיה אם ננסה
שמח שאולי ההתמרמרויות שלי מעניינות משהו
אוהב דני 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
