שלוש שנים לאמצע החיים

הולך אנא ואנא, משוטט בארץ חדשה,

פנים חדשות, נפשות רכות,

חלקן עברו כברת דרך,

חלקן עייפות מהמרוץ הלא ברור,

כל כך הרבה נפשות אבודות,

תועות מחפשות מענה,

תשובה לשאלתויהן הכמוסות,

טובעות בים החיים,

נותרות ללא אויר,

זועקות לנפש מצילה,

מתחננות לנשמה מבטיחה,

כזו שתמלא אותן,

שתהיה שם בשבילן,

דווקא בעולם כה משותף,

הבדידות חריפה מתמיד,

קיצונית וכואבת,

חסרת חמלה ורחמים,

ואתה שם,

כמו תייר בארץ זרה,

מביט וחושב לעצמך,

מחשבות על החיים,

תהיות של מציאות מעוררת.

כשנמצא שוב לבד בשטח,

חוזרת ועולה תחושת החוסר,

החוסר לנפש המשלימה,

זו שדואגת וזו שמחכה,

שתחזור אליה ותשלים אותה שוב,

זו המתגעגעת למגע ידך,

זו המרגישה ללא נשימה בלעדייך,

במקום זאת אתה שואב כוחות,

מזו שמחכה לשמוע את קולך,

מזו שנזכרת במגע ידך,

זו שמתגעגעת לקרוא את כתב ידך,

וזו שרק הכרת אתמול ותוהה לעצמה היכן אתה היום,

משלים את החוסר שלך בדרך לא דרך,

העיקר לא להרגיש שוב לבד,

העיקר להרגיש קצת נאהב,

והתחושה שעולה בפנים שואלת,

האם ימשך כך...עד מתי...

לחלק את עצמך לכמה,

מתי תרצה רק אחת לאהוב באמת לעצמך ?

פוסט ישן שקפץ להתארח...

לגמתי מהכוס את טיפות הוויסקי האחרונות שנותרו בה והנחתי על השולחן, הבטתי ישירות בפניה ואמרתי לה שנמאס לי מכל הבולשיט הזה, מכל המשחקים ה"כאילו" רומנטיים שיש בינינו בחודשיים האחרונים. הריב הראשון כבר בישר רעות וזה רק היה עניין של זמן עד שנמצא עצמנו בסיטואציה דומה.
היא הביטה בי בעינייה החומות הגדולות, וקלטתי דמעה בודדה מחליקה מטה על הלחי, סעעעמממק לא איכפת לי, הלב שלי כבר מדמם שבוע, שגם לה יכאב קצת, מה כבר יקרה לה ? שרק אני ארגיש חרא ? אני זה שמסתובב כבר כמה ימים עם לבנה במשקל חצי טון  בתוך הלב והכל בשביל מה ? בשביל מישהי שפעם נמצאת כאן ופעם לא ? צריך להפסיק עם ההיסחפות הזו, להיות יותר מחוספס, גס. לתפוס מהר, לזיין ולזרוק ! בלי רגש ! בלי אהבה ! פשוט סקס נטו ולא יותר. את הפוצי מוצי תשאיר לבית.

זה התחיל בשיחת חולין אי שם באיזה מפגש חברתי - מקצועי, היא דפקה הופעה ולא היה גבר שלא שם לב לקיומה בחדר, כל הנשים האחרות הביטו בה בקנאה אבל חייכו בזוית, היא שונה ולכן אין לה צאנס, היא כמו סינדרלה, מגיחה, דופקת את השואו ונעלמת, בלתי ניתנת לתפיסה, אולי בגלל זה היא משכה אותי כל כך, ידעתי שאם אתחבר אליה אהיה לבדי, בלי מתחרים.  התעלמתי מהעובדה שהיא אחרת, לא חשבתי שזה ישפיע, מי בכלל חשב זה יגיע למצב כזה.
ערב אחד היא תפסה אותי לבד, הדביקה אותי לקיר ודחפה לשון רטובה לתוך הפה שלי, לא נשארתי חייב ועניתי באותה מטבע, אותו ערב נותרנו מפורקים על הרצפה, אחד בשני, מנסים להבין מה קרה כאן, מחייכים כמו זוג טיפש עשרה וחולמים על מחר.
ככה זה המשיך, בלי תכנון בלי הכנה, פתאום מופיעה, דופקים חפוז וממשיכים כאילו כלום, בדרך לעבודה, בדרך הביתה, באמצע המילואים, בדרך לקאנטרי, כמו זוג גנבים בחושך, נפגשים בטעות ונעלמים לחשיכה.
כמה שזה היה קשה, זה היה מרתק ועצם הפתעה כל פעם מחדש רק העצימה את החוויה.
יום רדף יום ופתאום מעבר לסקס התגלתה לה דמות, דמות עם לב ונשמה, וכאן נעשתה טעות מספר שתיים, ברגע שיש אלמנט ריגשי... זה סימן לדגל אדום ! ברח ממנו כמו מאש, אחרת אתה הופך להיות שבוי של עצמך, מוכר את נשמתך בשבילה בעבור כלום, נו גרנטי, אין בטחונות, מחר היא תקום ותיעלם, ואתה תרוץ לחפש את הרגשות שפיזרת בלי חשבון.
אבל כמו כל גבר טיפוסי, אתה נופל גם בטעות הזו, ומשכנע את עצמך שהפעם זה שונה, הפעם זה אחרת, הפעם אתה הולך עם זה קדימה, כי אולי, אולי, אולי יצא מזה משהו אחר.....   אולי מה  דאמיט ! אולי תתאהב ?! וויק אפ מאן ! אתה בחור נשוי, מה עובר עלייך, שכחת שיש לך אישה ושלושה ילדים בבית ? איפה אתה חי ? נגמר הפרק של הרומן הרומנטי ההוא בחיים, עכשיו אתה בחבילה מתקדמת, עם התחייבות לכל החיים ואין שחרורים ! הדילים המחייכים והמפתים זה לאלו שעוד לא קנו מכשיר והם מדלגים מרשת לרשת, נהנים מכל העולמות.
אתה מתקדם וממשיך לחפור לך את הבור, לא שם לב שכבר אתה לא רואה מסביב אור, וכל הזמן אתה רק חושב עליה, מתי תופיע, מתי תיפגשו, מתי תהיה איתך. התמכרת !
עכשיו זה סופי, אתה לא יכול בלעדייה, והחיים שלך תלויים בה, מכאן זה רק יכול להחמיר, מצד אחד להעמיק הקשר ואז התסריט הופך להרבה יותר קטלני בעתיד, מצד שני לצאת מכאן זה כבר משימה לא קלה. ואתה מבטל אפשרות של ניתוק, אחרי שהשקעת כל כך הרבה, ועדיין אתה נהנה מן הסתם, אז למה לעזוב ? קה סרה סרה, ובאיזו פינה בראש, איזה איינשטיין צועק:"זה יגמר רק בדמעות" ואף אחד לא שומע, כולם משתיקים לו את הפה. זורקים עליו עגבניות. המציאות ורודה וזה נעים, רק לא מודעים לכך שהטריפ מתי שהוא יגמר ואז יבוא כאב הראש, ואיתו כאב הלב... טיפשות !

אני מתקרב אליה, מנשק ללחי הרטובה ואומר לה בשיא הרצינות, אני חושב שכדאי שנעשה הפסקה, אתה יודע שהפסקה משמעותה להיפרד לתמיד אבל אתה לא מסוגל להגיד את זה, הגרון שלך חנוק, הדמעות מתחילות לשטוף את עינייה, היא יודעת שאתה צודק, שניכם יודעים את האמת, אבל הלב בפנים מדמם ואין תחבושת שתעצור את הפצע. החובש אומר שהזמן מרפא, סססעעעעמממקקק כמה זמן ? למי שהוא יש כדור שמריץ את הזמן ?

נסענו ברכב בחזרה לביתה, במערכת ניגן "תתארו לכם" של שלמה ארצי, החזקתי בכף ידה העדינה, נוצר בליבי את המגע, צורב בזכרוני את הרגעים הנעימים בחברתה.

עצרתי בכניסה לבניין, שחררתי את החגורה, הסתובבתי במושב ופניתי אליה, "היה לי כיף...נהיה בקשר" אמרתי באופן גלוי, הרגשתי שמולי יושבת אשה אחרת, אחת שאפשר לומר לה בכנות מה אני מרגיש, גם אם זו פגישה ראשונה, בראיה לאחור היה זה צעד נאיבי מצידי. לא זוכר אם נישקתי שוב או לא, באמת לא היה משנה לי ממש... מגע שפתייה על שפתיי היה כל כך משכר שעוד הייתי ב- high מהסיום של הפגישה בבית קפה. משם המשכתי לפגישה עם חבר טוב, שעה סבירה לכוס בירה טובה, השעה רק אחת עשרה בלילה...חושב על כל מה שהתרחש בפגישה...טס לי באיילון עם הדג נחש מרביצים בסידי...מחייך לעצמי...

נתקלתי בתמונה שלה באחת המסיבות, לא ממש מחמיאה, למרות זאת משהו בה משך אותי, הודעה קצרה לאינבוקס... חברות ברשת.... ומשם לפינג פונג הודעות הדדיות, התכתבות קצרה בצ'ט והופ...מספר טלפון, כמה זה פשוט לפעמים, שיחה ראשונה וקצרה בטלפון, מאז היו עוד כמה שיחות, למדנו להכיר אחד את השני דרך הסיפורים והחוויות, לקח לי כמעט שבוע לקבוע איתה פגישה, בכל פעם היה משהו ששיבש את התוכנית, גם אחרי שכבר קבענו מועד חזרה אלי לדחות עם התנצלות, החלטתי לתת צ'אנס ולא לשפוט מראש, המתח שנצבר בשני הצדדים היה מורגש, סקרנות, מסרים הדדיים, אסמסים קצרים וחביבים של בוקר שכזה, התחלה צבועה בגוונים רכים ונעימים, ציטוטים משירים וסתם תשומת לב של היכרות חדשה, בסופו של דבר כשכבר קבענו לשישי בערב, התקשרה להציע שניפגש מוקדם כי אח"כ יוצאת עם חברות, הסכמתי להצעה, העיקר לראות אותה כבר, הסקרנות הכריעה...

אז נכון שכבר יצאתי עם מישהי לפניה אבל זה היה אחד הדייטים הראשונים אחרי שנים של זוגיות שהרגשתי שיש משהו באויר, מן תחושה כזו שמסתובבת בבטן, שהנה יש כאן משהו אחר, נקי ואמיתי. דרך שיחות הטלפון שמעתי קול נעים לאוזניי, בתמונות ראיתי אשה מושכת, עדינה ונשית מאוד לטעמי, בדיוק כמו שאני אוהב. מזמן האויר שהצטבר בינינו אפשר היה לדעת כבר שיש לנו לא מעט מן המשותף, סוג העבודה, מוזיקה אהובה, מקומות בילויים, חיבה לטיולים ועוד...

בבית הקפה התישבנו במקום שקט בחצר, חולקים ספה רחבה, קצת אינטימיות לא תזיק חשבתי לעצמי, אף פעם לא אהבתי את השולחנות שתקועים באמצע, חוצצים, מפרידים...בלי קשר לזה הסתבר לי מקודם שהבחורה מעשנת, לא ממש הזיז לי במחשבה הראשונה, אז גם ככה היה עדיף שתוכל מידי פעם להוציא סיגריה ולהרגיע את עצמה, לא היה איכפת לי, ובכלל מי אמר שנתנשק כבר בדייט הראשון ?

נצמדנו אחד לשני, יכולתי להריח את הבושם המתקתק ששמה על צווארה, אחזתי בכף ידה הרכה, מגלגל את אצבעותיה בעדינות בכף ידי, היו לה כפות ידיים עדינות ואצבעות ארוכות ודקות, יכולתי להרגיש אותה מקבלת בחום את המגע שלי, שוחחנו על החיים, היה מרתק לשמוע על החוויות שעברה בשנותיה כגרושה טריה, המעבר מהצפון הרחוק למרכז, הנסיון להיות בעלת עסק עצמאי, קפיצה למים העמוקים של המרכז הסוער, היה ברור לי שמולי ישבה אשה אמיתית בעלת אופי חזק, אחת שיודעת מה היא רוצה לעצמה, אולי לא מצאה, אבל בהחלט עם כיוון. משום מה זה התחיל להיראות לי טוב מידי מכדי להיות אמיתי. זרמתי בשיחה והתעלמתי מתחושות הבטן.

שיחקתי בשיערה, מביט בפניה הנעימים, בשפתיה החושניות, מכין את הרגע ואז בשלב של שקט קצר, מתקרב ומצמיד שפתיי לשפתייה, היה לי ברור ברגע הראשון שראיתי אותה שהנשיקה תהיה משהו מיוחד, רק חיכיתי לרגע שיגיע, ובדיעבד זה היה נכון, יכולתי לנשק אותה שעות ארוכות, המגע הרך והנעים, תחושת החמימות, האינטימיות, החושניות, הכל ביחד, נשימתי נעתקה, נסחפתי מהר מאוד לסערה, עוצם את עיני, אוחז בעורפה, מחדיר את לשוני, מתעלס איתה בעיניים עצומות ושפתיים צמודות...היתה זו נשיקה ארוכה, נשיקה מנחמת אחרי חודשים של חוסר במגע חם ונשי שכזה...התמכרתי בשניה.

סיימנו את היציאה לא לפני שהצמדתי אותה אלי ממש לפני שעזבנו את הקפה, מרגיש את גופה צמוד לשלי, את שדיה נמחצים אל מול חזי, מנשק שוב את שפתיה ברעב בלתי מוסבר, הראש בעננים, לא חושב לרגע, כולי בחוויה, כולי שם בשבילה.

למחרת התעוררתי בשעה מוקדמת, זה כבר כמה חודשים שאני לא יכול לישון יותר מחמש - שש שעות, האור החודר מבעד לוילונות, קולות הבוקר, סוג של חוסר מנוחה... סימסתי לה הודעת בוקר טוב קצרה ומושקעת, משום מה ציפיתי לתשובה שלהפתעתי לא הגיע.

אחרי אימון מוקדם וארוך בחדר כושר ניסיתי להתקשר בפעם הראשונה, אין מענה...משהו בתוכי אותת לי רעות, התעלמתי, ציפיתי למשהו אחר...

אחר הצהריים ניסיתי שוב ללא מענה, משהו החל לקונן בי בפנים, גירשתי את התחושה הרעה, ממאן להאמין, לאחר כשעתיים היא התקשרה, נשמעה קרירה באופן לא ברור, כאילו לא אותה אחת שנפגשתי איתה רק לפני פחות מ-24 שעות, ניסיתי לגשש, לא מבין, הצעתי להיפגש שוב בעוד כמה ימים, שתיקה קצרה ואחריה תגובה לא חיובית ולא שלילית, "ניפגש... בטח... לא חייבים לקבוע עכשיו", שוב בלבול, שוב חוסר הבנה, נפרדנו באופן קר ורגיל,  ניתקתי...לא רציתי להאמין...אך היתה לי הרגשה שזו היתה השיחה האחרונה בינינו.

בשבוע שלאחר מכן, שולח אסמסים ללא תגובה, מתקשר ללא תשובה...היה לי ברור שמישהי כאן "חתכה" אותי בלי הודעה מראש ואולי דווקא כן, ורק אני לא הבנתי, לא קראתי את התמונה כמו שצריך...

תחושת האכזבה שעולה מבפנים ומתפשטת,  האכזבה מעצמך, הטמטום שגרם לך לפתח ציפיות למשהו שבכלל לא היה שם מראש, כואבת, מכרסמת מבפנים, מטרידה במשך כמה ימים ולילות...אך מצד שני, מחשלת, מלמדת שיעור חשוב בהתנהלות הזו שנקראת דייט ראשון ובכלל היכרות ראשונית עם מישהי. ללמוד לשים את הברקסים בזמן, לקבוע גבולות לתחושות, לא להאמין לכל רחש לב שמתעורר, לנסות לקרוא את השטח ברמזים הסמויים, ללמוד לשחק את המשחק...זו מילת הקסם... המשחק...אי אפשר להיכנס לזירה הזו בלי ללמוד את הכללים, וככל שתלמד יותר מהר את החוקים, כך תוכל להתמודד יותר בקלות עם שוק הקונים/מוכרות הזה שלעולם לא היית שותף לו...

בראיה לאחור, אני יכול לומר שאחרי שהכאב עובר, והוא תמיד עובר בשלב מסויים, השאלה היא רק כמה זמן זה לוקח לעבור. אז אחרי שהכאב עובר, אחרי שהתגברת על הדחיה, אתה יכול להתנחם בכך שלפחות עברת שיעור נוסף לחיים.

אז לגברת מ' היקרה, מודה לך על השיעור הקצר והמאלף שהעברת לי, ובזכותך התקבלתי למגרש המשחקים האמיתי...

וכל מה שנותר לי לומר לכם הוא:

"תתארו לכם באמצע יום יפה 
שמיים מעליכם, האהבה איתכם
כן, ככה זה קרה, לפתע היא אמרה
אני עוד זוכר אותה, כמו בסערה
תתארו לכם אותי נופל לתוך זרועותיה"

אז זהו שנפלתי, אבל בטח לא בזרועותייה...

חג פורים שמח :-)