<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>שלוש שנים לאמצע החיים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899</link><description>סיפורים וחוויות מהחיים האמיתיים מנקודת מבטו של גרוש בן 35+, טיולים, בילויים, מועדונים, סקס, חברים, סיפורים אישיים וסיפורים של אחרים. הכל מהכל, כל עוד אפשר.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 MrBull. All Rights Reserved.</copyright><image><title>שלוש שנים לאמצע החיים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899</link><url></url></image><item><title>זה היה בשיא החורף</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14369699</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה היה בשיא החורף בקור של סוף דצמבר כשכתבתי את הפוסט ההוא האחרון,זה שלפני הנוכחי, זה שאחריו לא כתבתי מעל שבעה חודשים תמימים, זה שנכתב מתוך יאוש עמוק וחוסר תקווה למשהו טוב ומתוק שיגיע מתישהוא, כי ככה זה אחרי ארבע שנים של לבד כבר התחלתי לאבד תקווה שמישהי אכן תגיע ותיכנס לחיי וכמו באגדות תגאל אותי מיסורי הבדידות שלא נראו על פני אך ייסרו את ליבי מבפנים יום יום לפני השינה כששכבתי לבד במיטה הגדולה, גורמים לנדודי שינה שנקטעו בעזרתם של כוס וחצי ויסקי זול או עראק מהול במעט מים, אחרי שבאותו ערב הלכה מכאן עוד אשה תועה כמוני אוספת את פירורי אהבתי אליה שהתנקזו במשגל ארוך, משמים ולא ממש מאתגר העיקר לפרוק את היצר שהצטבר ולעבור הלאה. הלאה אל הדייט הבא, הנסיון הנוסף, בידיעה ברורה שגם הוא יסתיים מהר כמו שהתחיל.
עד ש...
עד שפגשתי אותה, מלאת חיים וחיות, עיניים גדולות ורעבות שהזכירו לי במבט מהיר בשביל מה אני כאן, הידיים שליטפו את גופי, השפתיים הרעבות שהתאוו לנשיקתי והראש שלה, הראש הזה המלא מחשבות חכמות והצחוק שמילא את נפשי הבודדה והרעבה לנפש שמחה, רעבה למגע, לחום ולמישהי שתעריץ אותי שוב כמו שרק אני אוהב.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 19 Aug 2015 01:42:00 +0200</pubDate><author>y2000@netvision.net.il (MrBull)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14369699</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722899&amp;blog=14369699</comments></item><item><title>בלילות החורף הקרים שום דבר אינו קורה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14254423</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;חודש דצמבר, מגיעים הימים הארוכים שבהם החושך יורד מהר והשגרה היומיומית משתלטת על כל שעת אור פנויה, ובחוץ מתקרר ומטפטף יותר ממקודם. השגרה שלך נעה סביב מספר מצומצם של פעילויות חיים חזרתיות משהו, עבודה, לימודים, ילדים, דייטים עם נשים שכמובך מחפשות משהו, וגם כן...חברים שבעצמם בשגרת חיים משעממת.
החמימות של הקיץ נעלמת, יחד עם תחושת החופש לעשות מה שבא לך, לצאת, לחזור מאוחר, להכיר פה ושם, ללכת לים, לרבוץ בשמש, שבת בלי ילדים, מסיבות, קרחנה.
הכל הסתיים, ועונת הורדת הסרטים באינטרנט החלה, משחקים של היורו-ליג, נרות חנוכה לבד וביחד, חגים של משפחה, מבאסים כאלו שמזכירים לך כמה אתה לבד, עוד מעט פורים, בכלל חג דכאון של אמצע החורף, את מקווה שלפחות יהיה מזג אויר טוב ותוכל ללכת למסיבת רחוב טובה בשלמה המלך. שתשכיח ממך את המצב.
המועקה של הלבד משתלטת, ודוחקת כל חלקת אור קטנה, אפילו חג החנוכה נראה כמו תסריט הוליוודי שהומצא מראש כדי למלא עוד חודש עברי בחג יהודי כלשהוא בלוח השנה. היהודים האלו שראו את שכניהם הנוצרים חוגגים את את הולדת ישו ונזכרו במרד חשמונאי עתיק שהתחולל כמה שנים לפני הספירה והחליטו שהם חוגגים&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 21 Dec 2014 00:34:00 +0200</pubDate><author>y2000@netvision.net.il (MrBull)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14254423</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722899&amp;blog=14254423</comments></item><item><title>מרחב הימים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14222423</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;במארג החיים הקשורים,
מחפש פשטות בים של זרמים,
כמו סירה ללא משוטים,
במים סועריםנסחפת אל המרחקים,
רוחות נושבות גבוה מעל וקור,
כמו חלקיקים זעירים חולפים בעד,
מרוקנים את הנפש מחום,
מותירים אותה כגוף חסר,
צמאה להכיל שוב את אותה,
תחושה שאבדה בזמן,
שנעלמה במרחבי הימים,
באוקינוס הימים הסוערים



&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 23 Oct 2014 23:27:00 +0200</pubDate><author>y2000@netvision.net.il (MrBull)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14222423</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722899&amp;blog=14222423</comments></item><item><title>בוקר מעל כנרת</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14184934</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני לא מהטיפוסים של הבוקר ובדרך כלל זה אני שגונב עוד חצי שעה בהשכמה מתי שרק אפשר, שלא לדבר על שישבת שהוא מנהג קבוע להחשיך את החדר למכת מצרים התשיעית ולהתעורר ביקיצה טבעית כשכל שאר העולם המודרני כבר באמצעו של המשהו השלישי המאוד חשוב שלו.כאןבגליל התחתון זה קורה לי כל פעם מחדש, השעון הביולוגי שלי מתאפס ואני מוצא את עצמי מתעורר לאיטי בשעה חמש וחצי בבוקר, יוצא אל הגינה שצופה לכיוון צפון-מזרח ושומע את ההרים מתעוררים אל יום חדש, קריאת התרנגולים מהכפר סלמה הסמוך, קולות המואזין קורא למתפללים אל המסגד וציוץ הציפורים המופתעות שאך קמו משנת הלילה ומצאו שותף חדש לבוקר.בהביטי מזרחה אל עבר אגם הכנרת הנחבא בין ההרים, אפשר כבר לראות את דמדומי השחר העולה מהרי הגולן, כמו נורת פלואורוסנט ענקית הנדלקת לרוחב הרקיע שופכת אורה על היקום הקטן שאני מסוג להכיל בשתי עיניי, אור גדול שוטף את הבקעות, הגבעות והנחלים, מתגבר משניה לשניה ומכין את האדמה לבוא השמש שתעלה בקרוב מאחורי ההרים.כמה מפתיע שזריחות בטבע תמיד ישוו לרגע תכונה מיוחדת, כאילו לא היו שם כל יום, כאילו שכחנו מקיומן הטבעי, הברור והבנאלי. אולי אנו בני העידן ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 21 Aug 2014 07:03:00 +0200</pubDate><author>y2000@netvision.net.il (MrBull)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14184934</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722899&amp;blog=14184934</comments></item><item><title>האשה שאיתי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14093997</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לאשה שאיתי יש את המבט שרק אני רואה,
לאשה שאיתי יש את המחשבות שרק אני מבין,
לאשה שאיתי יש את המגע שרק אותי מסעיר,
לאשה שאיתי יש את המילים שרק אני יודע להקשיב,
לאשה שאיתי יש את הריח שרק אני אוהב להסניף,
לאשה שאיתי יש את הטעם שרק אני אוהב לטעום.
לאשה שאיתי יש את הלב שרק אני יודע לאהוב,
ולאשה שתהיה איתי יהיה את כל כולי, כי רק אני שלה באמת.&amp;lt;br/&amp;gt;-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 22 Apr 2014 00:21:00 +0200</pubDate><author>y2000@netvision.net.il (MrBull)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14093997</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722899&amp;blog=14093997</comments></item><item><title>המרוץ לאהבה, או &amp;quot;כמה כבר נמאס לי מבלינד דייטים&amp;quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14088880</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;דייט&quot;,
גם את המושג הזה העתקנו בקנאיות יתר מהדוד סאם באמריקה, מה רע בסתם &quot;יציאה&quot; (לנשים יש קונוטציה שלילית), או &quot;פגישה עיוורת&quot; (רחמנא ליצלן). בדרך לזוגיות הנכספת עוברים כמה מדורי גיהנום בתקוה להגיע אל מושא הערצה - הזוגיות.
אחרי שנים של רווקות מהנה שבאה כמו כל דבר בזמנה המתאים אחרי שנות נישואים ארוכות, הגיע הזמן לחזור שוב למשחק ובכוחות מחודשים להכנס שוב למגרש ולשחק את המשחק הישן והלא נשכח של להיות בן-זוג של מישהי, בתקווה שבחרת מספיק טוב ותאריך חיים לצידך, ובנוגע להארכת החיים זו כבר סוגיה כשלעצמה, אז בואו נתמקד קודם בקטע של הביחד.
רחבי הרשת מציעים שלל פתרונות טכנו-חברתיים להיכרות מבני/בנות המין השני, מאתרי היכרויות פופולרים כגון ג&apos;יידייט, אלפא, לאבמי ופאק-מי (סתם המצאה שלי), ועד אפליקציות היכרויות בעלות שם לא ברור כמו טינדר, לאבמי (של אותו אתר מהפרסומות) וכמובן הרשת החברתית המוכרת פייסבוק.
ברובם אתרי ההיכרויות מתחלקים לשלושה שימושים עיקריים:
1. לבדוק את מחיר השוק יעני: לנשים שרוצות לחזק את הבטחון העצמי ולקבל 100 הודעות ביום לתמונת פרופיל בביקיני עם מבט משרובב שפתיים
2. להכיר במטרה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 15 Apr 2014 22:04:00 +0200</pubDate><author>y2000@netvision.net.il (MrBull)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14088880</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722899&amp;blog=14088880</comments></item><item><title>גבר פוגש אשה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14065994</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;גבר פוגש אשה,
זה מתחיל ויש שם משהו,
כמו בסיום פרק ראשון בספר חדש,
יש ניחוח יש מבט ראשון,
יש ניצוץ ותחושה של אפשר,
יום רודף יום ועוד שעה עוברת,
וזמן לפגישה מחודשת,
שכאילו עבר עידן מאז,
שהביט בעינייה,
שנשק לשפתייה,
לרגע ההוא שהרגיש את ליבו פועם כמו פעם,
מזמן,
כשאהב...&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 16 Mar 2014 21:21:00 +0200</pubDate><author>y2000@netvision.net.il (MrBull)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=14065994</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722899&amp;blog=14065994</comments></item><item><title>הגיע הזמן שלך</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=13970714</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ויש זמן שכזה שאתה עם עצמך ברגעים של השקט הזה שלך, בנסיעה בכביש המהיר בדרך לעבודה או בשכיבה במיטה בסוף היום אחרי שהילדים נרדמו במיטות או ממש לפני שאתה נרדם בחושך וסוגר את היום סופית, כשהראש נקי ממחשבות אחרות, הגוף נקי ומשוחרר, מכין את עצמו לקראת היום בחדש, והראש צלול ונקי גם הוא.
באותו הרגע את מבין שהגיע הזמן הנכון, הגיע היום הזה, השבוע, החודש הזה, שאתה סוגר את הספר ומניח בערימת הספרים שהצטברו במשך השנים ליד מיטתך הגדולה, ואתה מושיט את היד אל הספר החדש, הכריכה מבריקה ושם הספר בולט באותיות מודגשות, הספר עבה ורב דפים, אתה פותח את הכריכה ומדפדף אל הדף הראשון, מיישר את הדף ימינה באצבע המורה ומתחיל לקרוא את העמוד הראשון...&quot;זה הזמן שלך&quot;.






&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 20 Nov 2013 22:45:00 +0200</pubDate><author>y2000@netvision.net.il (MrBull)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=13970714</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722899&amp;blog=13970714</comments></item><item><title>רק מישהו לחבק (המשך)</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=13923524</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;המשך מהפוסט הקודם: רק מישהו לחבק

הוא סיפר לי שלא מעט זמן עבר מהסקס האחרון, ושבכל סיטואציה אחרת הוא היה מנסה להשכיב אותי לא משנה מה אני אצהיר קבל עם ועדה, אך היום מה שהוא הכי מבקש לקבל זה חיבוק גדול ועוטף, הוא ידע שאני תמיד אהיה שם בשבילו ולכן הרגיש חופשי לפנות אלי ולהגיע. בתוכו ידע שלא אסרב ומשם הדרך לערסל הזוגי הצמוד סלולה וברוכה.
לאחר שעה של שיחה עמוקה בה צללנו אל תהומות הנפש כל אחד בנקבתו, התנשקנו ברכות ללא תשוקה ונפרדנוף ידעתי שרוב הסיכויים שלא אראה אותו שוב, ועדיין משהו קטן בליבי המשיך לקוות שאראה אותו בעתיד.
ביום שלמחרת חשבתי עליו רבות ויותר מהמחשבה על אורי כפוטנציאל שלא התממש, ניקרה בי המחשבה על התחושה המיוחדת הזו שעולה בי מידי פעם, הרצון להרגיש רצויה, הצורך להרגיש נאהבת ולו אפילו רק לכמה שעות, על ידי ולצידו של גבר שאני יכולה לבטוח בו שלא יתרגם זאת לרצון לשכב איתי, שיבין שיחד עם כל מה שהיה בינינו, אני מבקשת קצת משענת לראש, קצת מנוח לנפש ולנשמה, מישהו שיכול להבין אותי בשעות הקשות האלוף בלי שאדפוק חשבון בפני מי אני פותחת את הלב ומספרת את כל מה שמעיק עלי, בלי שזו תהיה חברה שתת&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 28 Sep 2013 20:51:00 +0200</pubDate><author>y2000@netvision.net.il (MrBull)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=13923524</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722899&amp;blog=13923524</comments></item><item><title>רק מישהו לחבק</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=13876133</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כשהוא שלח לי את ההודעה לוואטס-אפ כנראה ישנתי צהריים, כשהתעוררתי וקראתי את &quot;היי, מה עושה הערב?&quot; הייתי קצת לא בטוחה למה התכוון המשורר הנעלם, אורי היה גבר שנכנס לחיי לפני מספר חודשים, בדיוק בתקופה קשה שעברתי כשהייתי צריכה משענת להתלות בה, אחרי כמה חודשים של התנזרות מסקס ומגברים, היה זהו הוא שבחרתי בו לשבור את הצום וזו היתה מהשבירות הנעימות שהיו לי. הכרנו בפסטיבל וזו היתה אחת החוויות החזקות שעברתי, ככה כמו שאנחנו בטבע, עם כל הרוחניות שמסביב, האוירה של השאנטי וההתנתקות מכל השגרה המעייפת של היום יום, אך כמו שאומרים חז&quot;ל מה שבא מהר הולך מהר ולאחר כחודש של היכרות, ביקורים ליליים ולא מעט סקס משובח, הבחור הוריד אנברקס והודיע שהיה נחמד אבל הוא לא מעוניין יותר, היה לי קצת קשה, אפילו הרבה יותר מקצת, הוא היה בדיוק מהסוג הזה שאת כולך נימוחה כשהוא מחבק ומקיף אותך בזרועותיו החסונות, היה לו &quot;קול נמוך מים המלח&quot; ואני הייתי מריחה אותו בתוכי ימים אחרי שהיה הולך ונעלם עד לפגישה הבאה שלנו.
ניסיתי לא מעט להחזיר אותו, ויתרתי על כל פיסת אגו נשי שעוד היה לי בנסיון לגרום לו לחזור ולו רק לעוד מנה משובחת של סקס מעו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 11 Aug 2013 00:53:00 +0200</pubDate><author>y2000@netvision.net.il (MrBull)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=722899&amp;blogcode=13876133</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=722899&amp;blog=13876133</comments></item></channel></rss>