שלוש שנים לאמצע החיים

יש ימים כאלו שהמחשבות לא מפסיקות להתרוצץ בראש, כאילו שאם הייתי פותח להן חלון, הן היו נשפכות החוצה בזרם כזה שלא נגמר, מרוב שיש זמן, הראש עסוק בכל דבר אפשרי ולא נותן אפילו לעצמו מנוחה, לפעמים אני שם דיסק של הגשש רק כדי להעסיק את הערוצים במערכון של גברי ושייקה, כדי לתת לעצמי קצת מנוחה, קצת הפוגה מהמחשבות שלא נגמרות, שלא מתכלות ורק מתדפקות שוב ושוב על קירות ראשי מנסות למצוא תשובה, מסקנה, כיוון.

טרק פרוגרסיב טוב שמזכיר לי את הימים של היציאות בחמישי לזיזי או לחתול יכולים להעביר אותי לעולם אחר של צבעים וצלילים, להשכיח לשעה קלה את המציאות ואת ההתמודדות שלחיות בארץ זרה לבדך.

כן, החיים בארץ זרה במיוחד כמו סין, מביאה את הזר המערבי להתמודד עם הרבה קשיים ובעיקר עם עצמו, השעות הרבות ללא תקשורת מוכרת עם מכרים וחברים מארץ מולדתך, הניתוק מכל המוכר לך וידוע במשך שנים, המעבר החד מסביבה מערבית בעלת סטייט אוף מיינד שונה לחלוטין, אל מדינה סגורה שרואה בזרים סוג של איום, המערימה קשיים על כל זר באשר הוא להשאר בתחומה, למצוא תעסוקה, לחיות חיים רגילים, כאילו אינו באמת רצוי, אלה רק אורח לזמן קצוב שעדיף ולא ישאר מעבר לזמן שניתן לו מראש.

החוויה האחרונה לימדה אותי שיעור באזרחות, והכוונה לשיעור חוץ, זה שניתן לעבור רק בארץ אחרת, כנראה שלעולם תחשוב להרגיש אזרח העולם הגדול, זה שיכול להתקשר בכל רגע נתון לכל מדינה, לעשות שיחת וידאו ולקנות כרטיסי טיסה לצד השני של הגלובוס, כל זאת עד ליום שבו תחליט לחיות בעצמך בארץ זרה, בארץ שבה אתה ישראלי, יהודי, אחר, שונה, במיוחד בארץ כמו סין שבה אם אין לך עוגן עמוק, סביר להניח שתיסחף בחזרה אל גבולות מדינתך, מהסיבה הפשוטה שרק במדינה שלך, במדינה שבה אתה אזרח, במדינה שהיא ביתך הטבעי, רק שם אתה מרגיש בטוח, זמנך לא קצוב, אתה לא נחשב אחר, אתה לא שונה, ואתה לא מרגיש כאורח לרגע.

יש ימים כאלו שהתובנות מגיעות לאט, בגלים, הן שוטפות את מחשבותייך, כמו עשן קטורת נעות להן באיטיות, מקיפות אותך ולאט לאט נספגות בתודעתך, מתקבלות בהבנה, בהסכמה, בסוג של הכנעה.

שקיעה מעל קאי פה צ'ו