לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שלוש שנים לאמצע החיים


סיפורים וחוויות מהחיים האמיתיים מנקודת מבטו של גרוש בן 35+, טיולים, בילויים, מועדונים, סקס, חברים, סיפורים אישיים וסיפורים של אחרים. הכל מהכל, כל עוד אפשר.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2012    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2012

האוניברסיטה של החיים


לעיתים אנו מגיעים לאיזושהיא נקודת זמן בחיים שבה נדמה לנו שאנו בעצם בעיצומו של שיעור, שיעור שבו אנו התלמידים היחידים בכיתה, שיעור שבו אין מבחן בסופו, אין עבודה להגשה, רק סוג של חוויה מלמדת, לא כל כך ברור מתי התחיל לו השיעור, מה גם שלא תמצא בו מישהו בדמות המורה או המרצה, וכמובן שלא ידוע מתי יסתיים לו האירוע.

באוניברסיטה הזו אין קירות, מדשאות או ספריה, לא תמצא סטודנטים וסטודנטיות רובצים על הדשא, שוקדים למבחן הקרוב או עובדים יחד על עבודה בחדר המחשבים. בשיעור הזה, כל העולם הוא במה אחת גדולה, כל הסובבים אותך הם שחקנים שלא בידיעתם, משתתפים פאסיביים בשיעור הפרטי שלך על החיים. כאן אפילו התפאורה אותנטית, יש חשבון בנק, טלפונים ניידים, אינטרנט מהיר, טלויזיה מרובת ערוצים, סרטים, מלא מכוניות, פקקי תנועה ואפילו זיהום אויר. כמו בסרט "המופע של טרומן" אתה הכוכב שסביבך הכל מתוזמן כמו בסרט, רק שכאן, הכל בדיוק הפוך, אם בסרט המדובר, הכוכב למעשה גילה את התרמית והבין שהחיים שלו הם לא מציאות אלא סרט מבויים, כאן החיים שנראים כמו סרט הם למעשה מציאות נושכת, מציאות שבה העולם הפנימי שלך נרקם ומשתלב יחדיו עם עוד אלפי ועשרות אלפי עולמות של אחרים שמרכיבים יחד את המציאות הקיימת. כבד ? Tell me about it !

אותו השיעור לא יכול להתרחש סתם כך, משהו בשגרת החיים חייב להשתנות, משהו חייב לקרות כדי שנשים לב שאנחנו במקום אחר, בזמן אחר, בסיטואציה אחרת, אז נכון שאין שולחן וכסא ולוח עם גירים, אך התחושה היא כזו שכל יום הוא שיעור, כל שעה היא חלק מהסילבוס של הקורס ולמעשה כמה שחשבת שאתה יודע על עצמך ועל החיים סביבך, תמיד יש עוד שיעור, קטן כגדול, פשוט או מורכב, משמעותי או סתמי שעליך לעבור כדי להגיע לשלב הבא.
יש מאיתנו שעוברים את השיעורים האלו בעודם צעירים ויש כאלו שלא יעברו אותם מעולם, ויותר מכל החומר הנלמד בכיתה של העולם, החשוב ביותר הוא הנלמד אודות עצמנו, לקבל מושג קצת יותר ברור אודותינו, להפיק את הלקח, להשכיל קמעה, להרוויח את התובנה הנדרשת מהשיעור הלא פשוט הזה שנקרה בדרכינו.
אין עלינו לצפות לאיזשהוא מבחן, או מועד שבו תיבדק ידיעתינו בחומר הנלמד, הזמן הוא המבחן האמיתי, וכמו איש הרץ למרחקים ארוכים, רק בקילומטר העשרים נדע אם פעלנו נכון בתחילת המסלול, אם ביצענו את החימום הנדרש לשרירים אשר ישאו את גופנו במסע המפרך, באם הכנו את גופנו למשימה המפרכת. את הלקח מהשיעור נראה בתוצאות של מעשינו בעתיד, ואולי יהיו אלו הלקחים שניישם יובילנו אל השיעור הבא באוניברסיטה של החיים.

נכתב על ידי , 29/5/2012 20:06   בקטגוריות 30 פלוס, אופטימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

בן: 50



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
6,967
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , טיולים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrBull אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MrBull ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)