אני אתחיל את הפוסט כי קראתי פה בכמה בלוגים על כל הנושא של החשיפה, החוסר אנונימיות אם זה טוב או כדאי, והחלטתי שאני רוצה להקדיש לזה התייחסות-
אז ככה,
כן האנונימיות הזו של להיות מישהו, אנונימי עד כמה שאפשר, להסתתר מול מקלדת זה רק בגלל העובדה היחידה שאף אחד בעצם לא יודע, אף אחד לא חושד, אף אחד לא מעלה בדעתו שיש לי ה"א.
אני במשקל נורמאלי כרגע, הכל טוב ויפה.
אני לא מקיאה (כבר יותר משנה) אז נכון אני מדלגת על ארוחות, אין ארוחת בוקר וארוחת צהריים זה איזה סלט קטן או שגם על זה אני מדלגת או מוצאת איזה אנרג'י וארוחת ערב לא תמיד בא לי, ואף אחד לא יודע ולא שואל ולא מעלה בדעתו שאני כזו
שעל על גרגר שנכנס לי לפה אני בהסטריה כמה זמן אני אצטרך לצום כדי לצמצם נזקים, כדי לרדת במשקל עוד קצת. על כל שלוק מקפה של בוקר שלא יהיה יותר מדי חלב. ולפעמים הקפה מחליף את ארוחת הערב.
אף אחד לא יודע.
אף אחד.
אני מתביישת בזה, אני מתביישת שאני חושבת ככה, שהמחשבה שלי נהייתה מעוותת.
אני מודעת לכל הנזקים, ואת כל ההשלכות, עשיתי את כל הדיאטות שאפשר- חלבונים, מרק כרוב, לחם, שומרי משקל, abc, הכל... אני יכולה להעביר הרצאות שלמות על הנזקים לטווח הארוך ב"דיאטות כסאח", ממה יורדים הכי מהר, ממה חשוב להזהר, שצריך לצמצם צריכת סוכרים ופחמימות ולצרוך יותר חלבונים ודגים... וכמה חשוב לשלב ספורט.
אני יודעת.
ואני בוחרת לעשות את זה ככה, בדרך שלי.
ואף אחד לא חושד כי יש ימים שאני אוכלת "רגיל" והרבה, אוכלת גלידות (כמו היום) ועוגיות, והכל בסדר
אבל ברור שלא כל הזמן זה ככה, כי אחרי כל הגלידה שאכלתי היום אני מתכוונת לא לאכול מחר כלום חוץ מסלט ואולי איזה פרכית עם גבינה 3%. וכן, טוב לי עם זה עכשיו
עכשיו זה מה שנכון לי, כי אני רוצה לראות ירידה מהירה.
ובחזרה לאנונימיות-
נוח לי שאנשים לא יודעים מי אני ואת הזהות האמיתית שלי, כי אני מרגישה שאם היו יודעים אז היו מסתכלים עלי אחרת, והיו שמים לב לכל דבר שאני אוכלת או לא אוכלת פי מליון יותר ממה שעכשיו, ולא בא לי.
אני לא רוצה שאנשים ידעו, מבחינתם, אני מנהלת חיים רגילים, בלי דכאונות, בלי סרטים בראש, בלי מחשבות מעוותות, כמו כל בחורה שרוצה לרדת רק 2 קילו ומקצצת קצת פה ושם, לא יותר מזה.
אני לא רוצה שידעו כי אין להם מושג מה זה, כי הם יסתכלו עליי אחרת, ואני לא יכולה להרשות את זה כרגע, לא במקום שאני נמצאת בו עכשיו, שאני לאט לאט מתחילה לבנות את עצמי, מבחינה אישית ומקצועית.
המפגשים המדוברים של בנות שנפגשות לחיזוקים, נשמע לי רעיון נפלא וממש מבורך. אבל עד כמה שאני רוצה לבוא, אני לא מסוגלת.
איך אני יכולה לבוא למפגש כזה אם כל מה שאני אראה מסביבי זה בנות רזות-רזות-רזות ורק אסתכל על הגוף והרגליים הרזות והבטן השטוחה, כשאני נראית ככה.. אני שונאת בנות כאלה, וזה לא משנה גם אם אני יודעת שהן סובלות כמוני או אפילו יותר כדי להגיע לרזון הזה. הן כאלו ואני לא. אני לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר, רק הקנאה. עד כדי כך המחשבה שלי מעוות.
במקום העבודה הקודם שלי הייתה מישהי רזה רזה ויפייפיה, ולא יכולתי להיות בקשר איתה כי הקנאה הייתה חזקה ממני, לא יכולתי לראות שהיא רזה ואני לא, והיא מקסימה מאוד ובנאדם מדהים וטוב ורק בגלל שהיא רזה לא רציתי ולא יכולתי להתקרב אליה, בגלל הקנאה, בגלל ההפרעה.
בכל מקרה...
היום התחיל טוב ונגמר זוועה!!
נשקלתי בבוקר והייתי 54.5, שזה מעולה
הגעתי לעבודה ובסביבות 14:00 אכלתי אנרג'י של 60 קל'
חזרתי הבייתה, ואז התחיל הבלאגן- פחמימות פחמימות ועוד פחמימות- תפוחי אדמה בתנור עם מלא טחינה
הלכתי לישון, קמתי לארוחת ערב (שאין איך להתחמק מארוחת שישי בערב) אכלתי דג וקצת סלט
ואחר כך גלידה והמווווןןןן באמת שמלא!!!
להקיא מעצמי
בכל מקרה, זהו חוזרת לשגרה.
מחר אני מתחילה משמרת ב16:30, עד אז קפה ואולי פרכית עם גבינה, אבל גם אני אשתדל מאוד שלא, אולי רק קצת סלט
וזהו אני חוזרת מהעבודה בסביבות 22:30, ואני אהיה חייבת להיות חזקה, לשלוט בעצמי לא להתפתות לכלום כשאני חוזרת, ישר למיטה!!!
מקווה שמחר יהיה טוב יותר
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
