hopfully this time... i’’ll make it

ופתאום יום שישי אחה"צ שומעת את השיר שהוא הכי אהב

נזכרת בקול שלו שר את השיר, על הכיסא השחור מול המחשב, בבית שלנו

רק שנינו

וחשבת שזהו, מחקת הכל כל חשבון פייסבוק משותף, כל מייל, כל תמונות, כל טלפון, כל התמונות... ואז זה חוזר אלייך, פוף.. בבת אחת כאילו נחתתי משם רק לפני שעה.. ולא כאילו עברה כמעט שנה (!!!!)

והרגש משתלט, ואפילו שהבטחת לעצמך לא לעשות את זה יותר אף פעם, אף פעם לעולם

נכנסת לאיזה תמונה, 2 תמונות שלו מפעם, פעם שהכרת כל תו בפנים שלו, כל זיף, כל הבעה, את הפרופיל המושלם והידיים שלו

וכל המחשבות מציפות שוב

מי היה מאמין, שהדמעות שחשבת שכבר לא יגיעו- עולות שוב.

זה היה ברור שמתישהו משהו יצית את זה בפנים.. ברור...

איך אפשר להתמודד עם משהו כזה בכלל עד הסוף ולשים את זה בעבר? אני רוצה בכלל לשים את זה שם?

כל פעם מחדש

אין לי כוח

אין לי כוח לזה ונמאס לי

נמאס לי להיות תלושה