חוזרת
דברים משתנים, אבל כלום לא קורה
לא קורה כלום
כבר ראיתי את ה53 שוב, אבל הייתי חייבת להרוס ולעלות את הקילו וחצי המסריח הזה. לאכול כאילו אין מחר
והוא מקסים, היינו יחד בחמישי- טו באב- והוא פשוט מדהים
וכן זה הולך הכי לאט בעולם
אבל אני מרגישה איך אני נקשרת אליו יותר כל פעם שאנחנו נפגשים
הסקס הכי כיף בעולם
וליטופים, כמה ליטופים וחיבוקים ונשיקות
איפה זה היה עם האקס שהיה גומר תוך דקה וחצי
כיף לי איתו, אנחנו מדברים והוא מספר לי דברים
צריך לגמול אותו מהווטס אפ והכל יהיה בסדר
והוא מסתכל לי בעיניים, העיניים המדהימות שלו, לתוך העיינים, לבפנים... ולרגע היה לי קשה עם זה (הוא בטח עשה את זה בכוונה כמו שאני מכירה אותו...) אז הזזתי את המבט
ושוב, לתוך העיניים כאילו כמו חצים מנסים להכנס לתוכי, לתוך הנשמה.. ושוב הזזתי את המבט
אבל העיניים שלו אוהבות, ראיתי את זה.. היה לו משהו במבט, אני לא עוד מישהי, עוד אחת
אנחנו עוד לא מוגדרים ביחד
חחח רק המחשבה הזו מצחיקה אותי... יש לנו כלכך הרבה (באמת... מלא) חברים משותפים שאין להם מושג, ולו הקלוש ביותר מה קורה, אלא אם הוא סיפר. ולא נראה לי, הוא לא כזה.
זו תהיה הפתעה, אנחנו מכירים כלכך הרבה שנים ורק עכשיו זה קרה, איזה הזוי... כבר התחיל להיות לי הרבה פחות הזוי, זאת אומרת כבר אני מסתכלת עלזה אחרת, עליו אחרת. בתור בן זוג... נראה לי
מתגעגעת אליו, מחכה לשיחות, לסמסים... מתגעגעת מאוד
אני נותנת לו דד-ליין של שבועיים עד שהוא מסיים עם כל המבחנים שלו, והלחץ של הלימודים עבודה מבחנים והורים (כן, הורים...) ואחרי המבחן האחרון, אם זה לא יגיע עד אז, מה שלא נראה לי יקרה, תגיע השיחה של "יחסנו לאן".
לא מתה על זה, אף פעם לא עשיתי את זה, אבל אין ברירה.. זה לא שהוא משחק, נראה שהוא באמת מתכוון לרציני, אבל לפעמים אני לא מבינה את ההתנהגות שלו.
אנחנו יכולים להפגש, סקס מדהים הכי כיף לנו בעולם, אני נשארת לישון אצלו, קמים בבוקר בכיף... ואז... אני הולכת... והוא יכול איזה יומיים לא לדבר איתי! כאילו, מה נראה לך?!?
לא יודעת.. ואז אנחנו יכולים לדבר כל יום.. ואחר כך לא לדבר 3 ימים... בקיצור, מוזר. לא יודעת מה נסגר איתו
בסדר לחץ מבחנים עבודה.......
עוד חיכיתי חודשיים, מה זה עוד שבועיים, זה כלום..
בכל מקרה, אחרי שעליתי, ואני עכשיו 55.4.... חייבת שוב לראות לפחות את ה53 שוב ואז חייבת לשמור את זה ולא להרוס לעצמי!!! כמו תמיד
הבעיה היא, שאני עובדת הרבה פחות. קיצצתי לי במשמרות כי אני כבר לא סובלת את המקום הזה, או את האנשים שם או את האנשים שמגיעים לשם, בקיצור, קיצצתי את העבודה בצורה משמעותית.. וזה אומר יותר שעות בבית... יותר זמן ונגישות למקרר... יותר זמן לחשוב עליו (מה שממש לא תמיד טוב)
אז אני צריכה להיות סופר חזקה כדי לא להתפתות לכל הדברים בבית, וזה קשההההה!!!!!
אבל אני חייבת! חייבת! חייבת לחזור למה שהייתי, ואני לאט לאט מתקרבת לזה. רק לא להרוס לעצמי, רק לא להרוס לעצמי ולאכול כמו מטורפת בלי שליטה.
אני חוזרת, חוזרת בכל הכוח
כי אין דרך אחרת, אני לא מסוגלת להיות בדרך אחרת ורק ככה זה עובד בשבילי, אז אין ברירה
אני חייבת להתחזק כדי להצליח
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
