לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחשבה טובה


רק על עצמי לספר לא ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה.... רחל מתהפכת בוודאי כעת בקברה על השיבוש המכוון בשירה. כאן אכתוב לפרקים את שעולה על ליבי לא יותר ולא פחות מקווה שתהנו

Avatarכינוי: 

בן: 69

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

רומאו ויוליה בתל אביב


ותודה שטסתם ורונה מועדון לילה.רומאו ויוליה בתל אביב זאת ההצגה שצפיתי בה אמש עם חברי ולצערי הרב היא לא הצליחה להתרומם ולו במעט.הפתיח להצגה היה מבטיח מאד אל הקהל שחיכה לכניסה לאולם יאת עלם חמודות ופתח במונולוג משובץ במילות רחוב מהסוג הנמוך ביותר דבר שרמז על יחודיות ההצגה ויצר אצלי לפחות צפיה חזקה להמשך.

  בדקות הראשונות הכניסה לאולם בוצעה בשיטת סלקציית המועדונים המכורת לרבים
מאיתנו שרק העצימה את הצפיה אצלי אולם כגודל הצפיה כך גודל שברון הלב.
ההצגה ארוכה מידי לא מגובשת ולא מתרוממת לשום מקום. השילוב ביןוויליאם שקספיר, תוכניות ראליטי והמחזה סיפור הפרברים פשוט לא היה אפוי טוב. אינני יודע מה חשב הבמאי ששלח הצגה שכזו לאוויר.

השחקנים היו מצויינים ועשו את המקסימום האפשרי אולם עם הטקסט ששמו בפיהם הם לא היו משכנעים כלל ועיקר.
שחקן אחד שלו ציפיתי בדריכות איכזב אותי מאד היות ועד לרגע זה אינני מבין מה היה תפקידו בהצגה למעט להזיז זרטים אודמים או לזרוק צמיגים על הבמה. אודה לך מאד בלתזר אם תאיר את עיני.
לצערי לא אמליץ לחברי לצפות בהצגה זו ולבטח לא אלך לראותה פעם נוספת.

נכתב על ידי , 6/11/2010 10:27   בקטגוריות ביקורת, תיאטרון  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תקווה


בין אין והיש נמצא האולי.
בין הלבן לשחור נמצא האפור.
בין המלא לריק נמצאת המחצית.
בין השמחה ליאוש נמצאת התקווה.
 
התקווה הינה אחת המזורים אשר יצאו מהתיבה אותה פתחה פנדורה כאשר לא יכלה
לכבוש את סקרנותה והציפה את העולם בתחלואים רוע ושאר מרעין בישין.
 
התקווה הינה קרש ההצלה, הסף המונע, נקודת האור או כל שם אחר שאפשר להדביק
לה, העוזר לנו בני האנוש לעבור את ימנו בעולם גשמי זה שפויים וחזקים עד כמה
שרק ניתן.
 
בימים אלה התקווה הינה הדבק המאחד את הורי הילדים המועמדים לגירוש, ואין לי
כל כוונה להכנס לפולמוס האם צודק אם לאו, כי רוע הגזירה תוסר מעליהם.
 
שימרו על תקווה ולעולם אל תתנו לה להעלם כי היא תוכל לעזור לנו להחזיר את 
עולמנו למצבו הטוב יותר.
 
 
 
נכתב על ידי , 9/10/2010 13:15   בקטגוריות אופטימי, ביקורת, שחרור קיטור, אקטואליה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדולפין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דולפין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)