תערו של אוקאם

פציעה עצמית היא תופעה, שלצערינו, הולכת וצומחת. קשה לאמוד את היקף התופעה, בעיקר מכיוון שלרוב, הפוצעים מסתירים את הפציעה העצמית. על מנת להגדיל את המודעות לתופעה, צריך קודם כל לדעת מהי פציעה עצמית.

אז מהי פציעה עצמית?

פציעה עצמית היא אקט של פגיעה מכוונת בגוף האדם הפוגע, שלא למטרת התאבדות, אלא על מנת להשיג הקלה מידית מעומס רגשי שלילי או מחוסר רגשי על ידי גרימת כאב. כלומר, קעקועים, פירסינגים לא נחשבים למעשים של פציעה עצמית משום שהם נעשים למטרה של קישוט הגוף ולא כדי להקל על האדם מבחינה רגשית. גם גרימה עצמית של כאב שנועדה למטרת הנאה מינית אינה נחשבת לפציעה עצמית. התוצאות של הפגיעה העצמית באות לביטוי בטווח הקצר, כלומר, מעשים כמו עישון, שהם אכן פוגעים בגוף, אינם נחשבים לפציעה עצמית משום שהתוצאות הן לא מיידיות. פגיעה עצמית שטחית או מתונה יכולה להתבטא בצורת חתך, כוויה, הכאה עצמית, מריטה של שיער גוף (שלא לצרכים קוסמטיים ואסתטיים), חיטוט בפצעים מחלימים בעור וקילוף העור, שריטה, שבירת עצמות, לקיחת חומרים רעילים במינון שלא גורם למוות ועוד. ישנן פציעות קשות כמו קטיעת איברים, סירוס וניקור עיניים, אך הן נעשות בעיקר במצבים פסיכוטיים קיצוניים והן נדירות יחסית. פציעה עצמית סטריאוטיפית כוללת בעיקר הטחות ראש ומתבטאת בקרב אוכלוסיית האוטיסטים. הבלוג יעסוק בפציעה עצמית שטחית או מתונה.

הסיכונים שבפציעה העצמית

לפי הגדרתה, פציעה עצמית נעשית שלא למטרת התאבדות, למרות המיתוס שלפיו פציעה עצמית היא ניסיון התאבדות כושל. אולם, ישנן פציעות שמהוות סיכון של החיים ויכולות להסתיים במוות. הפוצע יכול "להיסחף" ולסכן את חייו, לגרום לעצמו נכות זמנית או קבועה או לגרום למותו.

נוסף על כך, היא יכולה להיות אמצעי מניפולטיבי להשגת תשומת לב והתייחסות (כלומר, "צומי") אבל לרוב, אנשים שפוצעים את עצמם עושים זאת בחלקי גוף שניתן להסתיר - הזרועות, הרגליים ופלג הגוף העליון, בחשאיות, וללא נוכחות או לרוב גם ידיעה של אדם אחר. הדבר מקשה על גילוי התופעה, תיעודה והגדלת המודעות אליה, ולכן גם על הפסקתה או לפחות על צמצומה.

לרוב, הפוצעים עוסקים בפציעה עצמית כדי לשמר את חייהם ולא להיפך, אפילו שזה נשמע קצת פרדוקסלי. בפציעה מתונה לאורך זמן הם מונעים מעצמם לאגור את כל הרגשות השליליים שלהם ואז לבסוף "להתפוצץ" ולנקוט באמצעים קיצוניים כמו התאבדות. לכן, אם את/ה פוגע/ת בעצמך, צריך להתחשב בסיכונים. הסיכונים המרכזיים שאליהם חשופים רובם של הפוצעים העצמיים הם חשיפה לזיהומים, אובדן חומרים חיוניים ונזק לרקמות. פוצע עצמי שפוצע את עצמו מתוך דחף אימפולסיבי לא חושב על כך שהוא יכול להיסחף ו"לחתוך עמוק מידי" או לפגוע בכלי דם, מה שיכול לגרום לאובדן דם או נזק עצבי ואפילו לנכות או למוות. כמו כן, כשאדם מדמם מפצע, הוא מאבד תאי דם ופלסמה, ולכן הוא צריך לשתות הרבה נוזלים ולעצור את הדימום. כמובן, צריך לזכור לחטא את ה"כלים" איתם משתמשים לפציעה עצמית ולא להשתמש בחפצים מזוהמים או חלודים! חשוב לחטא, לנקות ולטפל בפצע עד להחלמה מלאה. אם הנזק לרקמה גדול, אל תתביישו - לכו לטפל בו. אם החתך עמוק מידי, לכו לאיש מקצוע שיתפור אותו ויחבוש אותו. עדיף להמציא איזה תירוץ ולטפל בו מאשר לסבול מסיבוכים אחרי זה.

אני לא מנסה לעודד פציעה עצמית, אבל אם אנשים פוצעים את עצמם, אני מעדיפה שהם יהיו מודעים לסיכונים וינקטו אמצעים על מנת למזער את הנזק מעבר לזה שנגרם כשהם פוצעים את עצמם. שמרו על עצמכם ותהיו אחראיים על גופכם.

ההתמכרות

הפציעה העצמית היא אמצעי מידי להקלה. אנשים שפוצעים את עצמם לא למדו כיצד להתמודד עם בעיות ו/או עם רגשות מציפים ולכן קל להם לפנות אל הפציעה כאמצעי התמודדות. מבחינה פיזיולוגית, המוח מפריש אנדרופינים שאחראיים להרגשת ההקלה לאחר המעשה.

ככל שהפציעה העצמית מתחילה בגיל מוקדם יותר, היא יותר קיצונית בחלוף השנים. הדבר מקביל להתנהגות של מכור, שחייב להגדיל את מינון הסם כל הזמן כדי לזכות באותו ה"היי". לכן ניתן להסיק, ככל שהתגלות התופעה והטיפול בה מוקדמים יותר, כך הסיכוי להפסקתה, מבלי שתשאיר סימנים בולטים יותר, גדל.

לכן צריך להגדיל את המודעות לתופעה, ללמד פוצעים עצמיים דרכי התמודדות עם בעיות בחייהם ולגרום לגילוי מוקדם של פציעה עצמית. בכך נוכל להקטין את היקף התופעה ולמנוע מאנשים נוספים לפנות אל הפציעה העצמית.

אם אתם עוסקים בפציעה עצמית - שלחו את סיפורכם ל-  occamsrazorblog@gmail.com בצירוף כינוי או בעילום שם ואני אפרסם אותו כפוסט בבלוג.

שמרו על עצמכם!