הנה כמה דברים שמנגלור וחובב הג'ירפות צריכים לחשוב עליהם כשיעברו דירה, בסדר אקראי ורנדומלי.

1. קרטונים. כדאי שתהיה דרך נוחה להעביר את כמויות הציוד שנאגר עד כה. יש לאגור קרטונים אפילו אם טרם מצאתם דירה שאליה בחרתם לעבור. אין קרטון לא מתאים. גדולים, קטנים, משומשים- הכל הולך. בשלב מאוחר יותר, סוג התכולה תקבע באיזה קרטון נשתמש. הקרטונים החזקים, החדשים, יכילו את כלי המטבח השבירים. קרטון חלש ומשומש, יאגור בובות ג'ירפה מבד, קש, מתכת, אבן, פלסטיק ונייר. בקרטון ללא מכסה שיינשא בפני עצמו ויוחזק בשתי ידיים, יונחו ג'ירפות מזכוכית, פורצלן, קרמיקה, חרסינה. לעולם לא יהיה דבר כזה, 'יותר מדי קרטונים'. תמיד יהיה צורך באחד נוסף, כי גם להולכת על ארבע מגיע קרטון לכל הציוד שלה, וגם לתכשירי נקיון שונים, תחתיות מיוחדות, ומגנטים שנאספו במדינות שונות ברחבי העולם.

2. ביגוד. כשיש כל כך הרבה ביגוד להעביר, פתאום עולה המחשבה אם כל הבגדים האלו, שנאגרו במשך שנים, באמת הכרחיים. בדיקה מהירה מגלה שיש בערך מדף וחצי של חולצות שהתאימו לחובב לפני עשרה קילוגרמים בערך, ועכשיו הן בגדר חולצת בטן. אין לי טעם זהה לזה של חובב הג'ירפות, וגם הגבהים שונים מאוד. יש לא מעט פריטים שלא יעברו שלב סינון די נוקשה שנעביר אותם, ופתאום שלוש שקיות ענקיות מתמלאות בבגדים לתרומה, שאת רובם ראיתי לראשונה, לאחר שיצאו מפינות הארון הנידחות.

3. בעלי חיים. פרט להולכת על ארבע, שכבר למדה מעבר דירה מהו, יש לנו בדירה שותפה נוספת, קטנה ולא מזיקה. דגה בת שש, שריד לאקווריום גדול ומפואר שטיפחתי כמה שנים טובות אחורה, וכעת היא חנוקה באקווריום הקטן על מידותיה. אבל לא שמעתי את ה'דוכסית' מתלוננת מעולם, כך שלא ראיתי צורך לבצע פעולה נוספת בנושא. להעביר דגה זה קל- את המים מהאקווריום, קצת פחות.

4. צמחים (חוקייים! חוקיים!) וכאן עולה השאלה, יחסינו לאן? האם בדירה אליה מתכננים לעבור, יש צפי לנוכחות אור טבעי? חום? גישה למים? גינה? אדמה? כדים צבעוניים רבים מילאו את סורג המרפסת ללא כל שימוש, והמחשבות אם יהיה להם מקום צצות ועולות. בזיליקום, נענע- דברים שיהיו נחוצים תמיד, ובכל מקום אליו נעבור. אבל האם יהיה להם מקום פיזי?

5. לאן עוברים? חשוב לבחור מקום שיוסכם על שני הדיירים העתידים. דירת גן, פנטהאוז, מרתף, בניין חדש, ישן, קרוב לים או למרכז העיר, האם יש תחבורה נורמלית ומקום חניה למקולפת, ומה עם קניות, בילויים, קרבה לחברים? צמצמו למספר בודד של דירות, אותן תבחנו.

6. איך עוברים. או- איך לדאוג שלא יעשקו אתכם בהובלה, ולא יפגעו בספת העור החדשה. הקשיים הלוגיסטיים שנלווים לכל דבר, בין אם מדובר בארונות חדר השינה, מגרות מתחת למיטה, אוכל במקרר, יגרמו למחשבה שאולי לא לעבור דירה. כמות הציוד שתשאירו מאחור, תהיה עצומה. הרי לא בכל מקום צריך צילון לחלון מטבח ברוחב 2 מטרים...

7. למצוא דיירים חלופיים. לעזוב דירה הרבה לפני תום החוזה, מחייב לאתר דייר מחליף. עכשיו, בעלי הבית הם אנשים מקסימים, חביבים ויעילים עד מאוד, אבל דירה בעייתית בקומה שלוש וחצי ללא מענלית בקצה רמת גן מול לבית ספר דתי רועש, על גבול בני ברק וללא תחבורה סדירה, קשה לייחצן. זאת לא תל אביב, בה משכירים את הדירה תוך שלוש וחצי דקות גם אם היא מחסן צפוף מתחת למפעל נטוש ללא חימום תאורה או דלת במחיר מופקע של חצי משכורת ממוצעת. לך תמכור מוצר שאתה לא מאמין בו בעצמך.

8. עבודה. לשריין יום חופש מעבודה כשלא יודעים בדיוק מתי עוברים, זה אחת המשימות היותר בעייתיות שקיימות. אנחנו מדברים על יום המעבר עצמו, ועוד יום שלם של פריקת הציוד, תוך כדי נסיון לבצע את הדברים כמה שיותר מהר, לשנות סידורי הסעות, ולחשב מחדש את הזמן שעון מיקום שונה.

9. חבורת עשר ורבע. איך מספרים להם שעוברים דירה, ושוב לא נפגש בעשר ורבע? איך מספרים להולכת על ארבע שאין יותר משחקים ליליים עם הכלבים? ואיך מספרים לעצמך, ששוב לא תראה פנים ידידותיות רבות כל כך?

10. האם רוצים בכלל לעבור דירה. וזה, כנראה, הסעיף הנרחב ביותר שעבר במוחי מאז אותה שיחה בה חובב הג'ירפות הצהיר על כוונתו לעזוב את החור הנידח בו אנו חיים, ולחזור לאהובתו משכבר הימים, תל אביב. וככל המוקדם, כך ייטב. ושוב מצאתי את עצמי מסכם תקופת זוגיות ארוכה, ומצייר טבלה דמיונית לחלוטין של בעד ונגד הישארות כחלק מהחבילה הזו. כמו בעבר, גם הפעם טיול על שפת הים התל אביבי עזרו לי לסדר את המחשבות. כמו בעבר, גם הפעם חובב הג'ירפות היה חלק מהלבטים, רק שהפעם הוא צעד לצידי. הלכנו לאורך הטיילת שעות רבות, מנסים להבין אם אנחנו בדרך הנכונה, אם אנחנו מובילים את הספינה המשותפת הזו לחוף מבטחים או לשרטון עצום מימדים. מדוע אני מסכים על חזרה לעיר הגדולה מדי, כאשר כל כך ביקשתי לברוח ממנה. מדוע החובב מכניס אותנו שוב להרפתקאה כלכלית לא קלה, על מנת לספק את גחמותיו למילקשייק או פיצה באמצע הלילה. פעם קראתי במקום כלשהו, 'זוגיות אינה באה בקלות. צריך להזיע והרבה, להשקיע את כל המרץ הקיים, על מנת לשמר ולטפח אותה'. וכשאני מביט על החובב, אני לא יכול לשלא לרצות להמשיך ולטפח את מה שבנינו. כבר מעל שנתיים וחצי יחד,  לא נעשה נסיון נוסף להתחלה מחודשת?

אז אספנו קרטונים, בהמוניהם. ועטפנו כל צלחת, כוס, וג'ירף בעדינות המירבית. בחנו דירות רבות, עד שהכלה המיועדת נבחרה במתאימה ביותר לצרכינו וגחמותינו. תיאמנו מעבר ליום שישי, כדי להפסיד מינימום ימי עבודה. החובב הציג את הדירה לשוכרים פוטנציאליים, עד שהיה מי ששמח לקבל אותה, כפי שהיא. ערכתי ערב פרידה מחבורת עשר ורבע, מאלו ההולכים על שתיים (בורקסים ושתייה חמה), ומאלו ההולכים על ארבע (שקיבלו את כל הצעצועים שההולכת על ארבע לא אהבה). המובילים הגיעו מוקדם בבוקר, וכשסיימו את עבודתם, בחנתי את כל מה שנשאר מאחור. ציוד רב שהוחלט שלא ימשיך איתנו הלאה. מילאתי חורים שנוצרו מקידוחים רבים בקירות. טאטאתי שאריות אבק ופרוות כלבים. סגרתי את כל התריסים והחלונות. העמסתי בעדינות את הדוכסית שהמתינה בדממה בפינת המטבח. נעלתי את הדלת. לא הסתכלתי לאחור. ולא חזרתי לשם יותר לעולם.