בבלוג זה
בכל הבלוגים
מבחינת המספרים מדובר בעניין של חיים ומוות, לא פחות. הרי, בלי הפתרון שלה הם יישארו ככה, מבולגנים ומבולבלים כמו נמלים אחרי שאתה דורך להן על הקן, אז בכל פעם שהיא מרימה את העט הם מתכנסים בתפילה קטנה שהפעם היא תצליח והפעם הם יסתדרו והייעוד שלהם בעולם יושלם. מבחינתם ברגע שהיא פותרת הם עולים לגן עדן של המספרים או יורדים לגיהנום של המספרים, מין תחנה אחרונה כזו. בלעדיה הם בעצם כלום, כמו שהשיר המזרחי הישן ההוא אמר, ובלעדיהם היא יכולה להסתדר, כמו שהיא אומרת לעצמה, אבל בתכל'ס? היא לא יכולה בלעדיהם, לא משנה מה תנסה להגיד לעצמה. הם התגעגעו אליה כשהיא טסה לחפש פתרון עצמי, יושבים מכונסים בעצב הקטן שלהם בתוך המחברות, וכשהם ראו שהיא חזרה הם הבינו שזו ההזדמנות שלהם להיפתר ולהיפטר מהסיבוך הבלתי נגמר שנקרא חייהם הקטנים, נטולי הפתרון ועמוסי החישובים.