לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זה כמו להתעורר כאן אבל להרגיש שם




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

1/2014

ניו יורק VS ז'אק


הוא אוהב להסתכל להן ישר בעיניים ולקחת את זה לאט. להשלות אותן שהוא יהיה עדין, להתמקם בברוקלין ובקווינס לכמה זמן שצריך. והן מניפות את הידיים למעלה כמו פסל החירות, מחכות להיות משועבדות רק לו ומניחות את הלפיד שלהן בצד המיטה. אין כמו ניו יורק, את זה כל אחד יודע. ז'אק אוסף אותן מהשוליים של הכביש ומבטיח לקחת לאן שרק ירצו, והן מסכימות. הוא מנשק אותן ומחבק אותן ואומר להן שהן הכי יפות וטובות בעולם, והן נמסות. הן נלקחות למסעדות הכי יקרות ולמקומות הכי יפים והן נכבשות, עקב בצד אגודל. הכללים שלו מאוד ברורים: אסור לערבב, אסור לערב, ואסור להישאר ליותר מלילה אחד. מי שמפרה את הכללים האלו אומרת שלום יפה ועוברים הלאה בלי רגשות ובלי חרטות. רגשות מבחינתו זה הלערבב בשר עם חלב, הלהשוות בין שובר שורות לג'קאס - הכלל שלו כלפי עצמו שברגע שהוא מערבב רגש כל המשחק נפסק והפואנטה הולכת לעזאזל. 


 


היה לז'אק חלום להגיע לניו יורק, והוא כתב את דרכו לכיוון הזה. הוא היה כותב כל דבר ומתי שרק יכל ורצה. השוו בינו לבין סופרים גדולים אבל הוא איכשהו ויתר על זה במקום מסוים במירוץ של החיים שהשיגו אותו. היו לו סיפורי אהבה שקרו בסנטרל פארק וסיפורי שנאה שקרו בהארלם, סיפורי מריבה שקרו בקווינס וסיפורי השלמה שקרו בברוקלין. הוא כיסה את כל ניו יורק, סיפור אחרי סיפור. אין רחוב שלא זכה לנובלה מרגשת ואין סמטה בעיר שהוא לא כתב עליה שיר בחרוזים. הוא כתב וכתב וכתב, בכל מזג אוויר ובכל מקום. היה לו חלום כמו שרק לבחור בן 21 יכול להיות: רועד בתוכו ופועם מהתרגשות של "הנה, עוד שנייה זה קורה, הנה זה מגיע". הוא קם בשביל ההתרגשות הזו בבוקר ונרדם בשבילה בלילה. 


 


ובסופו של דבר, זה קרה. עורך של הוצאת ספרים מצא את כל הסיפורים שלו באינטרנט ונדלק עליהם. לא עבר הרבה זמן והוא כבר היה בשדה התעופה עם כרטיס טיסה ביד. הוא תמיד אהב ללכת לשדות תעופה. לפי איך שהוא ראה את זה הם היו נקודות מעבר בין יקומים, לבן מה שהכרת למשהו אחר ושונה לגמרי. הוא אהב ציפורים ממתכת ואפילו את האוכל הקר שמגישים בהם. הוא עמד בתור לעלייה לטיסה ורק אז הוא גילה שהטיסה שלו הייתה בשעון ניו יורק ולא בשעון פריז, ככה שהוא נשאר על הקרקע והחלום המריא כנף והתרחק מהחיים שלו. הוא מוצא את עצמו צועד נגד הזרם של אנשי המזוודות, עם פרצוף מבואס ודמעות בעיניים הוא נשבע לעצמו שהוא יעשה את זה איכשהו, מתישהו. עד אז הוא שוכב איתן, חודר לתוך הטיימס סקוור שלהן ומטייל בבטרי פארק של הגוף שלהן. 

נכתב על ידי , 15/1/2014 22:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בן: 33

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , החנונים , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למר בחור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מר בחור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)