לסבא וסבתא שהיו הורים שניים שלי, וחבל לי שלא הספיקו להתפעל מהנסיכות שלי.

לכלב שרק לאחר מותו הבנתי כמה הנשמה שלו חסרה בחיי.

למכולת שאומרים "תרשום לי", וכולם סומכים על כולם.

לתקופה שמילים כמו: משכנתא, משכורת ומינוס היו סינית בשבילי, והדאגה הכי גדולה היתה לאן ומתי יוצאים לבלות.

לתקופת סוף העשרה ותחילת העשרים, כשכל החבר'ה חגגו בפאבים מי קיבל הפעם רישיון. ונסענו במכוניות של "האבאים" בימי שישי, למועדונים בת"א לבלות עד אור הבוקר ואז לקנח בארוחת בוקר במסעדת "נרגילה" .