מילים

וכשהזריחה עולה

והשמש בשמיים

היא לא פוחדת,

קופצת איתי למים.

ואז העצב נעלם

 הוא נרדם לו,

הולך למקום אחר

רחוק יותר,

רחוק יותר.

ופניה מאירות

כשדה גדול של חמניות,

שומרות עליי שאוכל להיות,

כל מה שבא.

ורק איתה אני יכול להיות,

להיות גדול

יכול הכל.

היא נותנת לי להכנס,

לתוך הגוף,

היא גורמת לי להפתח,

היא כמו כישוף.

היא מציירת את מחשבותיי,

ואת פחדיי,

קרובה אלחח, יותר מידי.

אנ יאוהב אותה,

אוהב אותה.