מילים

הגעתי.

נעמדתי מול הדלת הכחולה הכהה שלך, זו שלא ראיתי כבר שלושה שבועות.

דפקתי עליה, ובלי לחכות לתשובה פתחתי אותה. שכבת על המיטה שלך וצפית בטלוויזיה במבט משועמם.

חייכתי את החיוך הכי גדולה שלי ובאתי אלייך במהרה. חיבקתי אותך חזק כלכך ועלו לי ישר דמעות בעיניים, התרגשות.

במושב הזה שאתה גר בו, בבית הזה, בחדר שלך, בתתוך החיבוק שלך, הרגשתי כלכך בבית.

הסתכלת עליי וליטפת לי על הפנים בחצי חיוך.

נישקתי אותך, תחילה בעדינות ואחר כך קצת פחות. ניסית להתחמק ולהחלץ מלשוני, אך ללא הצלחה.

תפסתי את פרצופך ולא הפסקתי, רציתי להשאר כך לנצח, להקפיא את הזמן.

עצרת אותי, והסתכלת במבוכה. ראיתי בעיניים שלך שאתה חושב שזו טעות, אבל לא אמרת מילה, נתת לי להוביל ולעשות בך כרצוני.

פשטתי את שמלתי וזרקתי אותה על השטיח החום בחדר שלך, שהשתלב מצויין עם צבעי השמלה.

נעמדתי מולך עירומה, מחכה שתיקח אותי.

יכולתי לראות ולתאר לעצמי שמשהו זז שם בין הרגליים שלך, אבל המוח שלך אומר אחרת.

הוא אומר לך שדי ומספיק, וניפרדנו כבר, ולא צריך למשוך את זה ולהכאיב סתם. אבל אני מניחה שיש דברים שקודמים לשכל.

נעעמדת צמוד אליי והתחלת לנשק אותי בצוואר בעדינות, בחשש.

אני בתגובה הידקתי את גופך לגופי ונהנתי לאכול את הצוואר הנחשק שלך, שכלכך התגעגעתי אליו.

הורדתי לך קודם כל את המכנסיים, ורק אחר כך את החולצה.

את התחתונים שלך אני כבר לא זוכרת מי הוריד ומתי, הם פשוט לא היו שם לפתע.

נשכבנו על המיטה שלך, שעכשיו חזרה להיות שלנו, והענקנו לעצמינו את הלילה הכי מדהים שיכולנו לחוות אי פעם.

כשנגמרו העיניים, ושנינו שכבנו על הגב אפוסי כוחות.

התקרבתי אלייך חלשה ומחוייכת והשענתי את הראש שלי על החזה שלך.

ליטפת לי את הגב בעדינות, ושנינו עצמנו עייננו עם חיוך.

הדלקת לי סיגריה בלי שאבקש אפילו, כאילו קראת את מחשבותיי. שנינו עישנו לנו את הסיגרייה המתוקה הזו, בלי לומר מילה.

לא רצינו להרוס את הרגע, לא לנפץ את הבועה.

הסיגריה של אחרי כבר הפכה לסיגריה של לפני בזכות הרכות והליטופים שלך במקומות הכי רגישים שרק את יודע.

התגרית בי ואני התגריתי בך, עד שבסוף שנינו נישברנו ועשינו את זה שוב.

אחר כך נירדמנו מותשים ומרוצים. מאוהבים עד השמיים.

בבוקר התעוררתי במיטה שלי, בחדר שלי, בבית שלי, בעיר שלי.

לבד.