חייה של נערה מתבגרת

יום בהיר אחד , בו השמש עמדה במרכז השמים

היא החליטה לברוח ויצאה מהבית

היא רצה ורצה , לא ידעה לאן רגליה מובילות אותה ....

התקווה התמוססה באוויר

רק השקט ליווה אותה לאורך כל הדרך

ואותן מחשבות , שלא רצו לעזוב ...

היא חלפה על פני עוברים ושבים

שהביטו בה בהשתאות ולרגע פחדו קצת עליה

ריחפה בין הבתים הישנים ואותן הסמטאות

שהעלו בה כלכך הרבה זכרונות ...

היא שמעה מאחוריה קולות זועקים

אבל הקשיבה רק לקול הפנימה שהיה בה

והוא אמר לה ללכת

ולא לשוב לעולם ....

נדמה שהכל חלף ...

המצב השתנה ונפתח דף חדש .

אבל משהו מפעם , שואב אותי חזרה לאט לאט ....

לא משנה כמה אני אמשיך לצרוח מכאב ,

הזכרונות בראשי ימשיכו להסתובב

והגלים יתנפצו אל מול עיניי ,

ממש כמו השתיקה שלך ...

עבר זמן רב מאז שראיתי אותך פעם אחרונה ...

וכמה שניסיתי להדחיק , אני זוכרת כל פרט ופרט מאותה פגישה ..

איך שהחזקת את שתי ידיי בתוך שתי ידייך הרועדות ...

איך שהרגשתי את נשימותייך ופעימותייך הקצובות ...

אני זוכרת איך שליטפת את פניי באותה חמימות ...

איך שנישקת את שפתיי באותה תמימות ...

אני זוכרת איך הבטנו אז בשמיים , מלאי תקוות

ואתה הבטחת את אותן ההבטחות ...

ומאז אותו יום אני יושבת וחושבת

שהיית ונשארת בגדר אותו חלום של ילדה מתבגרת

קשה לי לעכל שהמשכת למרות שראית אותי מועדת מאחור

וכואב לי כלכך לדעת שלא נוכל לחזור ...

.

אבל בתוך תוכי אני יודעת שהסבל הזה עושה לי טוב

כי הוא גורם לי להתגעגע לדבר כלכך קרוב ...

וזה מצחייייק אותי לחשוב לפעמים

שהזכרונות ממך הם הזכרונות הכי יפים

שאני רוצה לשמור איתי עד סוף החיים ....