בשישי רשמית סיימתי את שנת הלימודים הראשונה שלי! איזה כיף!

מאחר שתואר שלי זה לא רפואה ולא פיזיקה גרעינית, משעמם לי.

ביומיים האחרונים שאני מריצה בראש את הרעיון של האוניברסיטה הפתוחה עם הלימודים הנוכחיים, הפלוסים והמינוסים (שני מבחנים באותו יום, הכסף...)

מחר מבחן ראשון מתוך 13 שפרוס(ש)ים על חודש וחצי. בממוצע של שני מבחנים בשבוע.

למדתי המון. אני כבר לא יכולה לראות "תיקון לחוק... פסקה ככה" "על פי חוק העונשים סעיף..." אז אני עושה כל דבר כדי לא ללמוד. כמו עכשיו.

אתמול נסעתי לחיפה לבקר פיזיוטרפיסט שנתן לי את השם הרשמי של האבחנה שלי. אין לזה ריפוי ואין לזה תיקון רק טיפול בסינטומים. זה גנטי ועבר מאמא שלי ואבא שלה (מצחיק כי הוא כפול אצל בנות). היא עזרה לי להבין שאני לא פריק עם מחלה אלא זה בסדר, יש עוד כמוני בעולם והם אפילו מצליחים מבחינת קריירה ומבחינה אתלטית (ריצה וכאלה). אחרי זה התחיל הבלאגן של חזרה לכרמיאל. מדרום חיפה (מת"ם) לכרמיאל לקח לנו... שעתיים וחצי ברכב עם waze (לא נכנסו לפקק של מוצקין בזכותו). אצל הקוסמטיקאית בערב התבשרתי שעברתי מאקנה סטנדרטי ורגיל לאקנה הורמונלי (מזל טוב?) והיא רמזה לי לבדוק אם אני בהריון. לא, אני לא. אני סתם הורמונלית. ונתנה לי אישור למרוח את קרם 30 מילימטרים על כל הפנים שזה כיף כי זה קרם ממש יעיל רק חבל שהמחיר שלו לא יעיל בהתאם. בערב טחנתי דובדבנים. והיום.

וזהו. ישבתי כל היום ולמדתי והחומר כבר לא מצליח להיכנס לכן קריאה אחרונה ויהיה מה שיהיה!

אז....

בהצלחה לי ולכל הנבחנים!

ופאק.... שנה אחת פחות. שנה הבאה... יהיה כיף....