עדכון מארומה.

עייף לי ואני מתגעגעת הביתה. אני מתגעגעת הביתה הרבה בזמן האחרון.

המעבר לגור עם אילן כנראה שהשאיר בי געגוע לחזור הביתה גם עכשיו, כשאני כבר בבית.

לב המפרץ. יש לי לשרוף פה עוד שעה-שעתיים. ומה עושים בנתיים? נכון, משלימים שעות לימודים. קריאת מאמרים, סיכומם, המצאת תכנים לבלוג הפקטיבי של הקורס ובעיקר בגעגוע לאילן שאותו אני אראה מאוחר יותר.

דניאל, בחור מהלימודים, העיר שקצת מוזר לו לראות את הפרידות שלנו, שלי ושל אילן.

"אני רואה אותו עוד פחות מ9 שעות. ואני לא מחפשת את הצומי של הסביבה"

דברים משתנים. אותי האקדמיה שינתה, ימינה. מצחיק קצת, לא? מגיל עשרה אני שמאלנית יפת נפש ועכשיו אני לא אוהבת את השמאלנים יפי הנפש האלה.

אני חושבת מה שגרם לי להכי הרבה מהפך או חתם את המהפך באופן סופי, היה הלימודים. לראות את אנשים שבאים לשם להעביר את הזמן. אחד מהם הודה בפני שהוא "פה כדי לחפש בחורות". אחרת מגיעה לשיעורים עם לפטופ. ואוזניות.

הם מקבלים לפטופים חינם, אין כסף כי "מקבוצות מצוקה", מקבלים הנחות כי הם מהכפרים ועוד כל מיני דברים חמודים כאלה שעם הרקע המשפחתי של אני יכולה לחלום עליהם. למה? כי לי אין 5-15 אחים ואמא שלי לא עובדת בשחור והמשכורת שלה בחיים לא תזכה אותי בשום מענק מחיה או הנחה. אני משלמת את ה12+ אלף השנתי שלי למכללה והם הרבה, הרבה פחות ובאים לעשות כיף פה. החוסר שיוויון הזה שמזכיר לי קבוצות אחרות בחברה גורם לי לאי נוחות בפנים.

עכשיו התיישבו מאחורי זוג קשקשנים. נגמר העדכון ונגמרה הלמידה.

זה למה אני מיזנטרופית.

Have a nice day.