לא מכירה הרבה חיילים שמחכים ליום ראשון.

הבדידות של שישי-שבת מתבטאת בשעמום, ושעמום מתבטא באכילה. יודעת שמסתכלים עלי, שבוחנים אותי, ובתגובה אני אוכלת כל מה שמציעים לי.

בבוקר נשקלתי - 44.5, שזה טוב. אבל אני יודעת שהמשקל מדייק בטווח של חצי קילו ולכן זה עולה ויורד סתם. אני חייבת להשקל במקום אחר כדי לדעת אם המשקל בבית באמת אמין.

חייבת לרדת רק עוד קצת. חייבת להפסיק עם השטויות. אין שום סיכוי להפחית בסופ"ש, ולכן אני חייבת לאכול פחות במהלך השבוע.

חייבת להפסיק לשתות קולה. נראה לי שהתמכרתי.

לפעמים בא לי להיות בריתוק. אני יודעת שאוכל הרבה פחות אם לא אהיה בבית בכלל. מחשבה מגוחכת, לרצות להיות בריתוק בכוונה וכל כך קל להגשים את זה. אבל זה פוגע רק בי מכל הבחינות.

איך מכפרים על כל כך הרבה שטויות שהכנסתי לגוף בסופ"ש? המטבוליזם שלי כבר לא לטובתי...

פשוט מחכה למחר. למרות שמחר בבוקר אתבאס שהגיע עוד שבוע.

מקווה שמבחינת אכילה אצליח להתעלות על עצמי.