http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692578זה עוד כלום ויש הרבה יותר נמוך.heCopyright 2026 NeverMind. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692578http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692578&blogcode=11816792<div align="right" dir="rtl">לא מכירה הרבה חיילים שמחכים ליום ראשון. הבדידות של שישי-שבת מתבטאת בשעמום, ושעמום מתבטא באכילה. יודעת שמסתכלים עלי, שבוחנים אותי, ובתגובה אני אוכלת כל מה שמציעים לי. בבוקר נשקלתי - 44.5, שזה טוב. אבל אני יודעת שהמשקל מדייק בטווח של חצי קילו ולכן זה עולה ויורד סתם. אני חייבת להשקל במקום אחר כדי לדעת אם המשקל בבית באמת אמין. חייבת לרדת רק עוד קצת. חייבת להפסיק עם השטויות. אין שום סיכוי להפחית בסופ"ש, ולכן אני חייבת לאכול פחות במהלך השבוע. חייבת להפסיק לשתות קולה. נראה לי שהתמכרתי. לפעמים בא לי להיות בריתוק. אני יודעת שאוכל הרבה פחות אם לא אהיה בבית בכלל. מחשבה מגוחכת, לרצות להיות בריתוק בכוונה וכל כך קל להגשים את זה. אבל זה פוגע רק בי מכל הבחינות. איך מכפרים על כל כך הרבה שטויות שהכנסתי לגוף בסופ"ש? המטבוליזם שלי כבר לא לטובתי... פשוט מחכה למחר. למרות שמחר בבוקר אתבאס שהגיע עוד שבוע. מקווה שמבחינת אכילה אצליח להתעלות על עצמי.</div>Sat, 29 May 2010 20:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (NeverMind)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692578&blogcode=11816792http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692578&blog=11816792http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692578&blogcode=11814031<div align="right" dir="rtl">מבחינתי החלק הכי מעצבן בלפתוח בלוג, זה שממש צריך לעצב אותו. לחשוב על שם לבלוג, שם משתמש, צבעים וכו'. לא מעניין. חבל שאי אפשר לקבל בלוג מעוצב יפה כדי שפשוט יהיה אפשר לכתוב בו. מה שכן, מהפעם האחרונה בה כתבתי בלוג, נוספו כמה אפשרויות נחמדות לרקעים. אז אני אני, בת 20, חיילת, חצי שנה לפני שחרור. מבחינתי בלוג מעלה קונוטציות שליליות, מהסיבה הפשוטה שבעבר היה לי בלוג שרק ערער עוד יותר את מצבי הנפשי, שגם ככה היה לא משהו. מאז (עברו 5 שנים) ניסיתי לפתוח בלוג או שניים, אבל לא באמת כתבתי בהם יותר מפעם אחת... ומה הביא אותי לפתוח שוב בלוג? התגייסתי לפני כמעט שנה וחצי במשקל של 57 קילו. בטירונות השלתי מעלי כ-3 קילו מהסיבה הפשוטה שהייתי בלחץ ולא היה לי תאבון, ועסקתי ביותר פעילות גופנית מבעבר. ככל שהזמן עבר, ירדתי עוד קצת במשקל. לא התאמצתי, לא ניסיתי, זה פשוט קרה. ואז התחלתי לעשן. די קשה לא לעשן בצבא. וידוע שעישון מדכא רעב, אז מטבע הדברים הייתי פחות רעבה, ואכלתי פחות. בנקודה מסויימת אנשים התחילו להעיר, להגיד שאני מקל. המחשבה הראשונה הייתה שמסתלבטים עלי, שמגזימים. אני ממש לא רזה, יש לי בטן שמנה,</div>Fri, 28 May 2010 16:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (NeverMind)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692578&blogcode=11814031http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692578&blog=11814031