היי בנות...

קשה לי לכתוב כאן עכשיו, עברתי תקופה מגעילה ואתן בטח לא יודעות לאן נעלמתי..או שכן

יום אחרי שכתבתי את הקטע האחרון נכנסתי לאשפוז וירדתי שם עוד כמה קילוגרמים לפני ההאכלה

תקופה מגעילה, אף אחד לא שואל אותך מה טוב לך ומה את רוצה

לא הייתה ברירה והכל היה בכוח.. הגעתי לשלב שאין לך בחירה. את מעדיפה לחיות או למות?

לפעמים אני חושבת שבא לי לחזור לשם,  זה תמיד יהיה חלק ממני גם עכשיו, כשהחלמתי

 אני מרגישה שאף פעם אני לא יחלים לגמרי כי תמיד הכל סובב סביב זה

אני יכולה לשבת כאן ולבכות ולספר אבל אני מרגישה שחבל סתם,

אני לא רוצה לדבר על מה שעברתי אלא לפתוח פה דף חדש ולרשום על החיים כרגע אחרי חודשים של אשפוז

אני מקווה שכל מי שעם 2 רגליים על הקרקע תוכל להבין שרזון זה לא אושר

כל החודשים האלה של השקרים, זריקת האוכל, החבאת האוכל, ההסתגרות והרצון להיות לבד לא משתלמים לך בסופו של דבר

במידה מסויימת אני גאה במה שעשיתי, ואני לא חושבת שאני יצטער על משהו שכבר קרה

הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת לדברים מעבר למה שאני חושבת שאני יכולה לעשות

גם אם זה לא קשור באוכל, הכל יהיה מושלם והכל צריך להיות כמו שאני רוצה. כמו שזה נראה עכשיו אין דבר שיעצור אותי מלהגיע למה שאני רוצה

וזה חיסרון כלשהו, כי תמיד יש לך תחושה של אי סיפוק

כאילו מה שאת עושה לא מספיק טוב, הוא חייב להיות טוב יותר.מושלם

אני כרגע מטופלת במרפאה ומדי פעם בביקורות, עליתי במשקל ומבחינה גופנית התייצבתי

אז אני לא חושבת שיש לי עכשיו עוד משהו שאני רוצה להוסיף חוץ ממה שכבר כתבתי... מי שרוצה לדבר איתי שתוסיף אותי למסנ'.

בפוסט הבא אני כבר אתחיל לכתוב את כל מה שעובר עליי, היה לי פשוט חשוב שלא תחשבו שנעלמתי סתם

אוהבת