http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310heCopyright 2026 Nofat1.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11843507<div align="right" dir="rtl">עוברת עליי תקופה עכשיו אחרת לגמרי והמצב רוח שלי בדיוק ההפך מזה שהיה כשכתבתי את הפוסט הקודם עברו עליי שלושה ימים ממש טובים, אני מרגישה לגמרי אחרת וטוב לי פתאום כ'כ טוב... הדבר שהכי מוזר לי היא שגם פתאום השתנתה לי החשיבה ואני מתחילה לחשוב בצורה יותר בריאה, שאני לא יודעת אם זה מדכא או משמח אבל זה בהחלט שינוי. הייתי היום במרפאה וירדתי קצת במשקל, משהו בסדר גודל של 350 גרם, אז קיבלתי תוספת די משמעותית לתפריט כי אני צריכה לעלות. אבל הפגישה הייתה הרבה יותר טובה, פחות וויכוחים,החלטות יותר מהירות עד שבסוף קיבלתי על עצמי 2 אופציות. אני מרגישה שהמרפאה היא יותר מדיי, שהפגישות הם אובר ונמאס לי להגיע לשם 4 פעמים בשבוע! זה המון! זה רק גורם לי להיות יותר עסוקה ולהזכיר לי שיש לי הפרעת אכילה ועוד יותר מעצבן שזה יוצא על זמן בית ספר או על פגישות עם חברים אחרי הצהריים :/ בכ"מ מה שאני מנסה להגיד זה לא שאני מפקפקת ביכולת שלהם ולא רוצה לבוא כל כך הרבה פעמים, אלא שהם ממש טובים ועובדה שהם עזרו לי לשנות את החשיבה ופתאום אני מגלה כמה טוב לי וכמה דברים פספסתי, פשוט זה ממלא לי את הראש יותר מדיי. אנ</div>Fri, 11 Jun 2010 15:46:00 +0200nofat123@walla.com (Nofat1.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11843507http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692310&blog=11843507http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11828794<div align="right" dir="rtl">היי.. הימים האחרונים עברו עלי לא כל כך טוב אני בתוך תוכי רוצה להחלים. בשיא הכנות והפתיחות אני יודעת שזה מה שאני רוצה. אבל אני מונעת את זה מעצמי כל פעם בכך שאני גורמת לעצמי לסוג לאחור, כשאני מתקדמת יפה ורואה שמשהו מתחיל להתקדם אני הולכת אחורה בצעדי ענק והורסת את כל מה שהצלחתי לבנות וזה כבר לא איזה קטע שאני צריכה להחליט שזהו זה. כבר נקטתי בעמדה הזאת כמה וכמה פעמים, וזה הצליח אני לא אגיד שלא. אבל לתקופה מסויימת, וזה כבר לא משנה אם היא הייתה קצרה או ארוכה אבל זה הפסיק בסופו של דבר איך אני שרוצה להחלים רוצה גם להפחית מהתפריט? איך זה מסתדר ביחד? איך אני שכל כך חשוב לי באותה שנייה להוריד אפילו מעט אבל אחר כך לא תהיה לי בעיה לאכול מסטיק של3 קלוריות? קשה לי להגדיר את המצב כרגע אבל כולם די מהורהרים מסביבי... אני פשוט רוצה לעצום את העיניים ולקום לעולם טוב יותר, שבו אני יהיה מאושרת,יהיה לי טוב, כל מה שאפשר לבקש. שהכל יבוא בקלות, כמו בחלומות הכי ורודים של כל אחד מכם... המלחמה היא ביני לבין עצמי. איך יוצאים מכאן? אני כבר המון זמן מחפשת את הדרך החוצה. אני צריכה שמישהו יוביל אותי לשם. וא</div>Fri, 04 Jun 2010 16:15:00 +0200nofat123@walla.com (Nofat1.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11828794http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692310&blog=11828794http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11809615<div align="right" dir="rtl">בנות... אתמול עבר עליי אחד הימים הקשים והגורליים בחיים שלי הייתי אמורה להיכנס לתל השומר בבוקר וההורים שלי אמרו לה שהם עוד לא החליטו. היה רע בארוחת בוקר ובעקבות זה ההורים החליטו על אשפוז. מיידית היא התקשרה למנהלת המרפאה והיא קבעה לנו לעוד שבוע וחצי אשפוז. זה היה נורא ולא יכלתי להתרכז בבית ספר והברזתי די הרבה. אחר כך חזרתי הביתה לאכול ויצאתי עם חברים והיה ממש כיף. מה שלא בדיוק עוזר להרגשה שלי שאני אמורה לעזוב אותם עוד שבוע.. היה אמור להיות לנו פגישה במרפאה בקהילה הפרטית (עכשיו אני במרפאה דרך קופת החולים ויש לי פעם בשבוע שם) שהיא הרבה יותר אינטנסיבית, אוכלים איתי שם לפעמים, אני מגיעה לשם 4 פעמים בשבוע ובעצם זה כמו אשפוז אבל בבית. יש שם חוקים נוקשים ואני מרגישה שאני לא אצליח לעבוד עליהם בכלל. עזבו את זה שנשקלים בלי בגדים, הדיאטנית מתוחכמת ואתם יודעים מה? אולי עדיף לי ככה! אמא שלי התקשרה אליהם לשאול אותם אם יש טעם לפגישה כי הם החליטו על אשפוז והיא אמרה שכן ובעצם המטרה של הפגישה הייתה לשכנע אותם להירשם לשם. זה הוצאה כלכלית אדירה, הרבה יותר ממה שכל אחת חושבת לעצמה עכשיו... ככה שאנ</div>Wed, 26 May 2010 15:56:00 +0200nofat123@walla.com (Nofat1.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11809615http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692310&blog=11809615http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11803174<div align="right" dir="rtl">אין לי כוח עכשיו לרשום כאן פוסט ארוך ומקיף. אני פשוט ארשום בקצרה כמה שאני יכולה. דבר ראשון אני רוצה להגיד תודה לכולכן על מה שכתבתן לי והגבתן בפוסט הקודם- אני מקווה שזה עזר לי לראות משהו בעין שונה.. יש משהו שאני חייבת לציין... כל הבנות האלה, שאני מדברת איתן פה בבלוגים, או שאני מכירה מהאשפוזים, כולן יפות,חכמות, יודעות עניין. אין אף אחת כמעט שלא מבינה כלום מהחיים שלה, כמעט כולן כל כך מודעות לעצמן ובאמת ילדות טובות כאלה ומדהימות. ואני לגמרי מבינה למה זה קורה דווקא לבנות האלה. ההורים שלי נפגשים מחר עם מנהלת המרפאה שאני מטופלת בה כרגע, ואני ממש לפני אשפוז בתל-השומר. בימים האחרונים בכלל איבדתי כיוון, התחילו לי פחדים והתהגתי די באובסיסביות ואני מתחרטת על זה מאוד כי זה פגע באמון שלהם בי ואחרי שהם כבר החליטו לא לאשפז אותי הם שינו את דעתם. מצד אחד אמא לא רוצה שאני אתאשפז, ואיך שהוא בשיחות שלי איתה בקשר לאשפוז אני הרבה יותר רגועה. למרות שהיא לא אומרת שזה לא יקרה, היא פשוט אומרת לי מה אני צריכה לעשות כדי שזה לא יקרה ושאני צריכה להראות עליה במשקל, ושמעכשיו היא מכינה לי את האוכל ומגישה לי</div>Sun, 23 May 2010 15:32:00 +0200nofat123@walla.com (Nofat1.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11803174http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692310&blog=11803174http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11786621<div align="right" dir="rtl">היי :) יום או יומיים אחרי שכתבתי את הפוסט האחרון נחתו עליי יומיים נוראים שאתן לא יכולות לתאר לעצמכן רבתי עם ההורים שלי אבל ברמה ששינתה את דעתם לגביי ולגבי האשפוז בתל השומר אני לא רוצה להיזכר אפילו מה קרה ביומיים האלה כי הייתי כל כך טעונה רגשית ופשוט הוצאתי עליהם את כל הכעסים והלחץ יומיים אחרי זה הכל נרגע ונהיה הרבה יותר טוב... ככה זה לפחות עד עכשיו אני שוב בהרגשה שטוב לי פחות או יותר, לפעמים מצבי- רוח יותר טובים ולפעמים פחות אבל בסך הכל בסדר אני מרגישה יחסית טוב ביחס לחברה שבה אני נמצאת, ז"א שאני אהודה וכיף לי להיות בחברת אנשים אחרים. אני הולכת ברחוב ונערים יותר גדולים ממני מתחילים לדבר איתי, אני הולכת עם ההורים שלי והם אפילו מצליחים להתפשר ואני אוכלת קצת בחוץ על חשבון ארוחות אחרות, אני יוצאת עם חברים ותקופת המבחנים עוד מעט נגמרת נשאר רק עוד חודש... את החופש הגדול אני יכולה לבלות או בבית בים ובבריכה, או באשפוז. אני בכלל לא חושבת לרגע מה עדיף לי, זה ברור יש משהו שאני חושבת עליו וזה מפריע לי לפעמים... כשאני בחוץ, ושאני מסתכלת על עצמי בהשוואה לאחרות, אני חושבת שאני רזה מדי</div>Sun, 16 May 2010 10:45:00 +0200nofat123@walla.com (Nofat1.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11786621http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692310&blog=11786621http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11769953<div align="right" dir="rtl">היי.. אני לא מאושפזת, לא היה לי זמן לעדכן ולא להיכנס לפה בכלל בזמן הזה קרו כל כך הרבה דברים ופתחתי את העיניים וגיליתי דברים שלא ראיתי קודם לכן טוב לי. זאת באמת אחת התקופות הטובות שהיו לי, ואני מאושרת אי אפשר להגיד שאני מאושרת במלוא מובן המילה, כי אני לא מאמינה שיש באמת אנשים כאלה שלא טרודים בשום עניין בחיים, אבל אני באמת מרגישה נאהבת, אני הולכת ברחוב ומרגישה טוב עם עצמי. אנשים מחייכים אלי חזרתי לקשר עם החברות המדהימות שלי שבאמת לא יכולתי לבקש יותר מזה, והכרתי ידידים מקסימים שכיף להיות איתם למרות כל זה, שום דבר לא נעלם ואני עדיין אובססיבית לגבי כל מיני עניינים ואני לא יכולה להגיד שפחות אחרי שאני כותבת כאן והתכווחתי עם ההורים שלי כשסבתא וסבא היו כאן- ואת האמת, כבר שבוע לא התכווחתי איתם ברמה שהם חשבו לשנות את הדעה שלהם לגביי אבל זה לא רק זה, אני אוכלת כמעט את כל התפריט שנתנה לי הדיאטנית (שנכון שהוא לא כל כך גדול כי התכווחתי איתה על כל פיסת מזון) והוא אמור להעלות אותי במשקל, אבל אני לא עולה ממנו. ורואים את זה עליי, זה לא משהו שאני יכולה לרמות בו. ואני לא רוצה להעלות במשקל, טוב</div>Sat, 08 May 2010 13:01:00 +0200nofat123@walla.com (Nofat1.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11769953http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692310&blog=11769953http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11742605<div align="right" dir="rtl">זה פשוט מדהים איך בן אדם יכול להרוס דבר כל כך טוב ברגע אחד שבו הוא עושה טעות. אני כל כך מאוכזבת מעצמי ואני מרגישה שהנפילה הזאת היתה כל כך חזקה כבר הייתי במצב שהם כל כך מרוצים ממני, הגעתי למצב שאכלנו גלידה ביחד! בילינו בים, ואחר כך הלכנו לאכול גלידה. ואכלתי, אחרי כל כך הרבה זמן שפחדתי מזה זה לא שככה פתאום זה קרה והחלטתי שאני רוצה גלידה, פשוט האשפוז כל כך קרוב ואני לא רוצה אותו קניתי גלידה בגביע, כדור אחד של גלידת מסטיק (חלבית/שמנת) אין לי באמת מושג כמה קלוריות יש בזה, מישהי יכולה לשער? טובבכל מקרה.. הכל היה טוב וצילמו אותי אוכלת וצחקו עלי שיראו את זה לכל מיני אנשים, ואז כשהגענו הביתה ויותר מאוחר ישבנו לאכול ארוחת ערב הם תפסו אותי בשקר. שלפי דעתם זה הדבר הכי גרוע, אפילו יותר גרוע מלסרב לאכול זה היה משהו שטותי ובשבילי חסר משמעות, אבל בשבילם זו הייתה ממש נפילה האכזבה שלהם הייתה ממש גדולה ובכיתי, ממש לא יכלתי לעמוד בזה. הם אמרו לי שזה אבוד ואין לי יותר מה לעשות והם החליטו שאני צריכה עזרה אמרתי להם שהם טועים, ושנשארו לי יומיים ועדיין אני יכולה להוכיח כי אני באמת מאמינה שאני יכולה</div>Sun, 25 Apr 2010 15:20:00 +0200nofat123@walla.com (Nofat1.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11742605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692310&blog=11742605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11731509<div align="right" dir="rtl">היי, הרבה זמן לא כתבתי כאן, לא בתדירות שאני רגילה לעדכן לפחות האמת שכתבתי פוסט בצהריים והמחשב החליט לאתחל את עצמו אז התיאשתי, אז הנה אני כותבת עכשיו עברו עלי כל כך הרבה דברים ולא היה לי בכלל זמן לכתוב, או בקושי להיכנס לכאן כל פעם שחשבתי לכתוב היה עוד משהו שהיה אמור לקרות אז אמרתי שאני אחכה עם זה למחר, אני לא יודעת להגדיר באיזה מצב אני נמצאת עכשיו, וזה די מבלבל... לפני כמה ימים הייתי ממש על הסף, התעצבנו עלי במרפאה והם אמרו שאם אני נכנסת לאשפוז הם לא מוכנים לטפל בי יותר, התנגדתי ואמרתי שאין מצב שאני מתאשפזת ואני נשארת בבית. באותו רגע אמרתי שאני מוכנה לעשות הכל כדי לא להתאשפז, ההורים שלי גם היו נגד והם ניסו לשכנע אותם אחרי הרבה לחצים מצד ההורים הסכמתי להוסיף פחית פדיאשור לתפריט, בנוסף לעובדה שאף פעם לא אכלתי את התפריט במלואו ועכשיו אני כן היה לי קשה באותו היום, הייתי כל כך מבולבלת ולא ידעתי מה הולך לקרות, אז פשוט עשיתי את מה שראיתי נכון לאותו רגע, ההורים שלי הבטיחו שאם אני יעשה את זה הם יהיו בצד שלי וככה זה באמת היה, למחרת בבוקר הייתה להם שיחה קשה עם מנהלת המרפאה, הם אמרו לה כ</div>Tue, 20 Apr 2010 17:57:00 +0200nofat123@walla.com (Nofat1.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11731509http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692310&blog=11731509http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11713701<div align="right" dir="rtl">אין לי הרבה מה לרשום, כנראה שהאיום לאשפוז לא ירד מהפרק, והם עדיין מחפשים אותי בקטנות לגבי כל דבר אמא ואבא משוכנעים שאני לא אוכלת את הכריך בבית ספר ושאני כל הזמן מפחיתה מהתפריט, נמאס לי לשקר להם, אני משקרת להם וזה בכלל לא משתלם לי, גם ככה הם לא מאמינים. אני בעצם משקרת לעצמי הייתי היום אצל הפסיכיאטרית והוחלט להוסיף לי עוד כדור במינון ממש קטן בנוסף למה שאני לוקחת, אין לי ממש התנגדויות, אני קצת לחוצה שיהיו לו תופעות לוואי אבל בסך הכל אני די בעד, קשה לי מספיק גם ככה מחר אני אצל הדיאטנית, יש לי תחושה שזה הולך להיות יום לא קל אני צריכה לראות, להתארגן לקראת מחר... זה לא מפסיק לצאת לי מהראש כל האיומים האלה של האשפוז, שאחר כך שאני יהיה במקום אחר אני ידע שיכלתי למנוע את זה ולא הצלחתי. אין מצב, אני פשוט לא מתאשפזת. אני רוצה להישאר כאן טוב לי כאן, אני כאן שולטת ברוב הדברים, אני בסביבה של האנשים שאני הכי אוהבת בעולם וזה המקום שלי האמת שלמרות כל ההצהרות האלה, אני לא רואה את עצמי קדימה מעלה במשקל או מפסיקה לרמות אבל כאילו יש בי תקווה שאני יצליח בדרך שלי, שאני אפילו לא יודעת לאן היא מובילה,</div>Mon, 12 Apr 2010 14:53:00 +0200nofat123@walla.com (Nofat1.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11713701http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692310&blog=11713701http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11706564<div align="right" dir="rtl">אני בזמן האחרון לא יודעת מה קורה איתי! אחרי שביקשתי מאמא היא הסכימה לתת לי ללכת לטיול, בתנאי שהיא מקפיצה אותי בערב ומחזירה אותי בבוקר ובנוסף לזה לאכול את הכל בבית חוץ מ2 בסקויטים שהיא הסכימה לי לאכול שם, כי היא לא ממש סמכה עלי שאני באמת יאכל כשהגעתי לשם אחרי כמה דקות הם ישבו לאכול אז ישבתי ליד חברות שלי, ואמרתי שאכלתי אצל סבתא כי באתי ממנה ובאמת אכלתי אצלה עם אמא שלי ואיתה.. התפלאתי איך אנשים יכולים לאכול אוכל כל כך שומני ואיך לא אכפת להם שהם פותחים פה כל-כך גדול וכולם מסתכלים? איך לא אכפת להם לדחוף פרוסת לחם עם חומוס או עם שוקולד נוטלה אחת אחרי השניה? ולאכול פסטה ברוטב עגבניות ושניצל מלא בשמן? יכול להיות שהם היו עד כדי כך רעבים שהם אכלו כל- כך הרבה? או שזה פשוט נראה לי כמויות ענקיות של אוכל כי אני לא רגילה לזה? אני כל כך מבולבלת... לא התחרטתי על זה שבאתי, אבל לא נהנתי בכלל והרגשתי נורא היה קריר שבאתי ואחר כך התחיל להיות ממש קר ונעשיתי סגולה ועוד הסתובבנו בחוץ, אבל היה חושך ולא שמו לב לא ישנתי בלילה בכלל, אם ישנתי לחצי שעה זה יכול להיות בגלל שסגרתי עין לשתי שניות. ישנתי בתו</div>Fri, 09 Apr 2010 12:27:00 +0200nofat123@walla.com (Nofat1.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=692310&blogcode=11706564http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=692310&blog=11706564