המצב לא הכי טוב בעולם, ההורים שלי מאוד דואגים לי והם איימו ובלה בלה בלה. הא כן ויום ראשון במרפאה.

וול וול וול, עברתי בנתיים את הארוחה של שבועות. אז זה כבר מאחורי.

בערב נסענו לקרובי משפחה, האמת שלא היה אוכל שאני כל- כך אוהבת. טוב נו, בערך. לזניה, פשטידות, שניצלים עם ציפוי פריך וגבינה בפנים,

מאפים עם גבינות, חצילים מטוגנים עם גבינה, ובטח עוד דברים שאני לא זוכרת. היו גם 2 עוגות, וגם סבתא הביאה שוקולדים. נו אתם יודעים, כיפ- כף, מקופלת, פסק זמן.

אמא שלי לחצה שאוכל, היה גם לחם על השולחן אבל אני מניחה שהוא היה רגיל אז לא אכלתי. והיא הציעה להביא לי גבינה מהמקרר אז אמרתי טוב,

אז היא חזרה עם גבינה לבנה 5% וקוטג' 3%. אז אכלתי בערב קצת קוטג' 3% בערך 2 כפות, ושתיתי הרבה קולה דיאט. שמתי בצלחת גם חתיכת חציל עם המילוי גבינה, אבל שמעתי שהוא מטוגן וחתכתי אותו שיחשבו שהתעסקתי איתו ושמתי בצד מעט סלט חסה שגם לא נגעתי בו.

אז יצא שאכלתי קצת יותר ממאה קלוריות היום, טוב נו, זה בסדר.

אני לא יהיה בבית בימים הקרובים, כי אני נוסעת לחברים עם המשפחה ואנחנו גם נישן אצלהם. מה שאומר שההורים בטח ילחצו עוד הפעם יותר מדי,

תאמינו לי שאם אני יהיה איתם 24 שעות ביממה יהיה מאוד קשה להתחמק מארוחות.

אנחנו יוצאים מחר בבוקר, נוסעים ואז מטיילים ובערב יש ארוחה גדולה. בבוקר אולי נלך לבריכה, ואז בצהריים כשנחזור יש עוד ארוחה גדולה אצל סבתא וסבא.

אוי אלוהים, כמה אפשר לאכול בחג הזה?

אני מקווה שאני אצליח להוריד את ההורים שלי ממני קצת, ולגרום להם להאמין שאכלתי גם אם לא אכלתי ליידם. יש לי הרגשה רעה בקשר לזה, לא בראש שלי להיות צמודה אליהם עכשיו כי הם עוד יכריחו אותי לאכול 10 ארוחות ביום. נקווה שיהיה בסדר.

אני לא ממש בטוחה כמה אני שוקלת עכשיו, אני אני חושבת שבערך 42, אני ישקל מחר בבוקר ויעדכן פה, ואז כשאני יחזור אני יראה מה הנזק אם בכלל (מקווה מאוד שלא).

זהו, אני חושבת שכתבתי את כל מה שהיה לי להגיד. עדכון הבא יבוא כנראה ביום ראשון כשאני יחזור.

אוהבת המון, תשמרו על עצמכן ואל תגזימו יותר מדיי בחג הזה

עריכה:

אני שוקלת 40.

עריכה 2:

לפני אשפוז 36

אני יושבת ליד המחשב משועממת עם בקבוק קולה (זירו כמובן), ואז נזכרת שמזמן לא עדכנתי והגיע הזמן

נשקלתי היום בבוקר כמו שהבטחתי לעצמי, ויצא 42.6

ביום שלישי הקודם, שזה היה לפני 5 ימים אם אני לא טועה שקלתי 42.9, וביום שלישי שלפניו הייתי על 43.3. סתם התחשק לי להישקל בראשון.

טוב, אני כבר לא יורדת הרבה במשקל כמו פעמים קודמות אבל זאת גם מהסיבה שאת המסה הגדולה כבר ירדתי,

ויודעות מה? כבר לא כל- כך אכפת לי. אני במשקל הכי נמוך שאני זוכרת את עצמי.

סליחה שאני בדרך כלל לא עונה במסנג'ר, אני מחוברת אבל פשוט אני ממש עסוקה או שאני לא תמיד ליד המחשב, אז אני אשתדל לדבר איתכן יותר.

התור שלי למרפאות אכילה הוא בדיוק בעוד שבוע, עד אז הכל כרגיל. אמא שלי כבר מחכה שנלך.

"את כולך סגולה, מה קר לך?"

"העצמות שלך בצוואר ממש בולטות, איזה כיף לך"

"תאכלי משהו!"

"איך עשית את זה?"

"אנורקסית"

כמה בנות נוגעות אחת לשנייה בבטן, משחק כזה. "לX אי אפשר לעשות את זה, לא מגיעים לבטן שלה"

"אומיגד רואים לך את העצמות בעמוד השדרה"

ארוחת שישי עם סבתא וסבא, דאגתי למשוך את תשומת הלב כשלקחתי מזלג עם טיפה חביתה וקוטג'. סבא: "כמה אני שמח לראות אותך אוכלת."

"הלוואי שהייתי כמוך"

"חח תראי את היד שלך ליד היד שלי"

היו עוד כמה, אני בטח לא זוכרת אותם.

יומן אכילה;

אני מפסיקה לרשום גם מה אני שותה, זה דבילי ובמילא הקלוריות לא רלוונטיות

יום ראשון 24.5: סלט (עגבנייה, מלפפון, 2 מלפפונים חמוצים)

יום שני 25.5: 5 מסטיקים ללא סוכר, סלט (חסה, עגבניות שרי, כרוב סגול, מעט גזר) ו- 2 כפות גבינה לבנה חצי אחוז.

האמת שאכלתי את זה בגלל ההורים, הם הולכים ללחוץ יותר מדיי בזמן הקרוב והם אמרו שמעכשיו כל ארוחה אני יאכל איתם. מה עושים?

יום שלישי 26.5: צום. (מותר- מסטיקים ללא סוכר, קולה זירו, תה)

יום רביעי 27.5: המשך צום (בשעה שמונה בערב בערך הרגשתי ממש רע, אכלתי פלפל כתום קטן. אני לא בטוחה אם לקרוא לזה שבירת צום, כי זה ירק ויש בו פחות מ30 קל'. בנוסף שתיתי קולה דיאט, תה וכמה מסטיקים ללא סוכר).

*אמא ביקשה עזרה אז עזרתי לה להכין עוגת שוקולד עם קרם שוקולד ממש טעימה, ברור שלא נגעתי אבל הקטע הוא שזה ממש לא גירה אותי.

טוב, אז ככה... אין לי כל- כך על מה לעדכן, אין הרבה חדש.

גיליתי שההורים שלי הולכים לפגישות עם דיאטנית ועוד מספר הורים ושומעים ושואלים שאלות על הפרעות אכילה, הם הלכו לשם שבוע שעבר והם הולכים גם היום.

האמת שאני לא כועסת, ובכלל לא אכפת לי, שיעשו מה שהם רוצים זה כבר באמת לא עניין שלי.

אמא שלי נתנה לי למלא טפסים חדשים של מרפאה חדשה, אז מילאתי והיא תקפוץ להביא להם את זה מאוחר יותר ויקבעו לי תור.

המצב שלי יותר טוב עכשיו, אני חושבת. אני מרגישה יותר טוב והמצב רוח עלה ואני כבר לא שקועה בדכאונות שלי ואין שום רצון להתאבד חלילה.

אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה- שמחה? עצובה? הכל מעורבב, מוזר כזה.

בטוח שאני עוד יערוך את הפוסט הזה, סליחה שהוא ככ משעמם. הייתי חייבת לעדכן.

רציתי להגיד פה תודה לכמה בנות, שבאמת אכפת לי מהן והן חשובות לי ותמיד יש להן אוזן בשבילי.

אני בטוחה שהבנות שאני מתכוונת אלייהן יודעות את זה, ואני רוצה להגיד לכן תודה על הכל. אני אוהבת אותכן ככ ואני שמחה על זה שיצא לנו להכיר ושאתן תמיד שם בשבילי 

* ללכת לסדר את הפלאפון ואת החיבור למחשב, כדי להעלות תמונות מצב (אם אתן רוצות? האמת שאני לא כל- כך בטוחה בקשר לזה)

* ללכת למרפאות אכילה עם אמא

* להישקל ביום ראשון בבוקר, ה- 26.5

יומן אכילה, כותבת בשביל עצמי;

יום רביעי 20.5: סלט ירקות (עגבנייה ומלפפון), דיאט ספרייט, תפוח ירוק, 2-3 כוסות תה

יום חמישי 21.5: כמה ביסים מלחם קל עם גבינת סימפוניה 3%, סלט (חסה, כרוב סגול, עגבניות שרי), דיאט קולה

יום שישי 22.5: סלט ירקות (עגבנייה ומלפפון), חצי חביתה ללא שמן וכף קוטג' 3%

יום שבת 23.5: תפוז קטן, 3 כוסות תה ירוק

מתעדכן כל ערב.

תמונה ממש מגניבה, אהבתי.