היי..

אני לא מאושפזת, לא היה לי זמן לעדכן ולא להיכנס לפה בכלל

בזמן הזה קרו כל כך הרבה דברים ופתחתי את העיניים וגיליתי דברים שלא ראיתי קודם לכן

טוב לי. זאת באמת אחת התקופות הטובות שהיו לי, ואני מאושרת

אי אפשר להגיד שאני מאושרת במלוא מובן המילה, כי אני לא מאמינה שיש באמת אנשים כאלה שלא טרודים בשום עניין בחיים,

אבל אני באמת מרגישה נאהבת, אני הולכת ברחוב ומרגישה טוב עם עצמי. אנשים מחייכים אלי

חזרתי לקשר עם החברות המדהימות שלי שבאמת לא יכולתי לבקש יותר מזה, והכרתי ידידים מקסימים שכיף להיות איתם

למרות כל זה, שום דבר לא נעלם ואני עדיין אובססיבית לגבי כל מיני עניינים

ואני לא יכולה להגיד שפחות אחרי שאני כותבת כאן והתכווחתי עם ההורים שלי כשסבתא וסבא היו כאן-

ואת האמת, כבר שבוע לא התכווחתי איתם ברמה שהם חשבו לשנות את הדעה שלהם לגביי

אבל זה לא רק זה, אני אוכלת כמעט את כל התפריט שנתנה לי הדיאטנית (שנכון שהוא לא כל כך גדול כי התכווחתי איתה על כל פיסת מזון) והוא אמור להעלות אותי במשקל,

אבל אני לא עולה ממנו. ורואים את זה עליי, זה לא משהו שאני יכולה לרמות בו.

ואני לא רוצה להעלות במשקל, טוב לי ככה, עם איך שאני עכשיו

הבעיה היא שאני גם יכולה להגיד את זה על משקלים נמוכים יותר, ואפילו על גבוהים יותר. כשאני יורדת אני פשוט מפחדת לחזור חזרה למעלה.

לא בא לי שכל התקופה הזאת תיגמר, כי מזמן לא הרגשתי טוב יותר

להתנתק לכל כך הרבה זמן זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות במצב כזה, ואין... אני לא יכולה לתת לזה לקרות

ונכון שאני בהמתנה עכשיו, אבל זה לא אומר שום דבר

אם אני עולה למשקל מסויים ומבחינת ההורים הכל מתאזן ומשתפר, אין סיבה לאשפז אותי

אני גם לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב ובכלל.

הפוסט הזה מיותר

יש לי מן הרגשה של יום חרא כזה

אבל עדיין טוב לי

♥

Nofat