לא נעלמתי לשום מקום, עברו עליי כל כך הרבה דברים מאז הפעם האחרונה שעדכנתי.

אחרי שמילאתי את הטפסים והאישה מהמרפאות אכילה בדקה אותי וראתה את המצב שלי היא אמרה שהיא לא מוכנה לטפל בי ולקחו אותי לבית חולים שניידר, הייתי מאושפזת שם 8 ימים.

לא הייתי ממליצה לאף אחת להגיע לשם, המחלקה והאחיות מדהימות אבל היה לי כל כך קשה.

נתנו לי לשתות אינשור, שזה תוסף תזונה ודאגו שאני יגיע לבערך 900 קלוריות ביום, כדי לייצב את המצב שלי כי גם באשפוז יום לא היו מוכנים לקבל אותי.

אני עדיין לא מאמינה שהצלחתי להרוס את עצמי ככה, ורק עכשיו אני מבינה את זה...

הדופק שלי ירד מתחת ל40 בלילות, הלחץ דם נמוך מאוד, העצמות מתפוררות וכל המערכות קרסו ובעיקר נגרם נזק ללב.

אחרי שעברתי את ה8 ימי אשפוז האלה, הגעתי לאשפוז יום ששם בעצם יושבים לאכול איתנו לפי תפריט והרבה, וב6 בערב חוזרים הביתה.

כשהגעתי לשם המצב הגופני שלי עדיין היה ממש לא טוב, היה לי חום גוף בסביבות ה33-34 והייתי סגולה לגמרי וחיוורת עם לחץ דם ודופק נמוך מאוד במהלך הלילה ומשקל של 41.4 על 1.60.

היום הראשון עבר עליי ממש קשה, כמויות האוכל היו נראות לי כל כך מוגזמות. לאחת שאכלה 100 קלוריות ביום ופתאום הקלוריות צריכות לעבור את ה1000...

ההורים שלי לא חשבו שהמצב שלי היה עד כדי כך חמור, והם מודים לאלוהים על זה שהגעתי לשם כי אם לא אני לא יודעת אם הייתי חיה היום, ואמרו לי את זה המון פעמים.

עכשיו אני כבר 3 ימים שם, כמויות האוכל גדולות ואוכלים כל שעתיים ובהחלט לא נעים כשיושבים לידך ומאכילים אותך עד שאתה משאיר צלחת נקייה לגמרי,