"קצת נמאס לי מהויכוחים\ריבים האלה כל הזמן, רגע אחד הכל טוב ומיד אחרי זה זה מתפוצץ"

-"גם אני לא ממש נהנה מזה"

"אז אולי נשב ונפתור את זה פעם אחת?"

-"בכיף, אני לא רואה איך זה יעבוד אבל אני בעד לנסות."

הרגשתי קצת מרוצה מעצמי שנשמתי לרגע, קצת שמחתי שהוא הגיב ככה,

אבל אחרי כמה זמן נבהלתי, מה אם השיחה הזאת תתפוצץ? מה אם זה לא רק יגמר, 

אלא יגמר נורא? 

למה הוא לא חושב שזה יעבוד? כי הוא כ"כ עקשן ותמיד צודק ורק בשביל לא להמשיך את זה

אני מבקשת סליחה ואנחנו גומרים עם זה. או שפשוט עוברים הלאה כאילו כלום...

אבל הפסקתי לעשות את זה, נמאס... 

אני אוהבת, אני רוצה, אני צריכה, זה יהיה מוזר בלעדיו, זה יהיה שונה,

אבל אני אשקר אם אומר שאין מקום בלב שבו אני רוצה להיות קצת לבד, קצת לפלרטט,

קצת להיות עם אחרים, שאחרים יזמינו אותי לדייטים, לצאת.

ובכל זאת הקשר הזה מרגיש חזק יותר מהכל... 

אני רוצה שנהיה ביחד, אבל קצת הפסקה, בכיוון של קשר לא מחייב,

שנצחק ביחד, שנבלה ביחד מדי פעם, שנשכב, אבל זה יהיה חופשי, זאת לא תהיה זוגיות, 

קשה להסביר איך אני רוצה שזה יהיה. 

כמובן שאני לא סגורה על זה בכלל כי עוד כמה שעות אני יכולה להתחרט ולרצות להתחתן ולהוליד ילד. 

אני רק אומרת... שהמקום הזה קיים איפשהו ואולי כדי למלא אותו, 

כדי לגרום לו לעזוב, אני צריכה לעשות את זה? אולי?