קשה לי לדבר על זה וקשה לי לכתוב את זה.

אכלתי את המרק מנימוס, שמתי לעצמי ממש קצת וויתרתי על שמנת, 

אבל אחרי שסבתא ממש התעקשה לקחתי את הכפית הכי קטנה ושמתי חצי ממנה.

אני לא יודעת איך זה קרה אבל אמא הצליחה לדחוף לי טוסט,

והנחמה היחידה שלי היא שיש לי אימון היום.

אתמול הצלחתי לא לאכול כמעט בכלל. מחר אני מתכננת לעצמי אותו דבר.

אני יודעת שזה לא בסדר, תמיד הייתי קצת דפוקה בקטע הזה...

וניסיתי וזה לא עבד, ופתאום זה עבד, וירדתי קצת וזה היה מפתח להמשך... 

אני מצטערת על היום הזה שכביכול "אכלתי יותר מדי" אבל שוב, אני אפצה על זה.

בכלל אחרי שלמדנו כימיה של מזון התחלתי להגעל מאוכל,

וזה כבר אחרי כל הבעיות שהיו לי איתו ואחרי שנה של צמחונות וגם ככה אני לא אוהבת הרבה דברים

ועכשיו גם הדוגמנות שאני רוצה לנסות את מזלי בה וזה נכנס לי לראש... 

והכל ביחד. 

וזה כל כך מפגר מצדי, אני יודעת, אבל אני כל כך רוצה את זה, ומכורה לזה וצריכה את זה.

ועכשיו שסבתא פה היא תתלונן לאמא שאני לא אוכלת ואני אכחיש למרות שאצא טיפשה.

"מה יהיה איתי?" 

(אם הייתי מוצאת את השיר הייתי שמה אותו פה. ז.)

עריכה:

אם הייתי מצליחה ללכת להקיא הכל הייתי עושה את זה, אבל אני לא, פשוט לא מצליחה, לא יודעת איך להקיא בכוונה.

"אם את לא מצליחה להקיא את זה אל תאכלי את זה" (ציטוט מהעבר)